המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו. הכי אסיקנא בגמרא בפרק האומר. וז"ל הריב"ש סימן רס"ו ולא נשאר אלא ע"א מעיד על הקידושין כו' את"ל דעדותו קיימת וע"א בקידושין לאו כלום הוא כו'. ואנכי הרואה דאפילו ע"א נמי ליכא באותו נדון דהא קי"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה ואותם השני עדים הוזמנו מתחילה על הקידושין להעיד ג"כ על זה וא"כ אפילו לסברת הסמ"ג דחייש למקדש בע"א הכא ליכא למיחש. וגם לקמן באותה תשובה כשבא הריב"ש לבטל עדותם לפי שהוזם בעדותו ולא נשאר בקידושין רק עדות וידא"ל אברהם כו' וכיון שכן הא קי"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין התם נמי קשה דלא היה צריך לטעם זה דתיפוק ליה משום דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטלה ונמצא דאין כאן אפילו ע"א וצ"ע. ועיין לעיל בתשובת הריב"ש ס"ס י"ד: המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת כו'. זה פשוט בסנהדרין פרק זה בורר שהפסולים אינם כשירים לעדות אשה. וכתב ה"ה וז"ל ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים ז"ל אי אלו הן מדברי תורה ואי אלו הן מדברי סופרים שקצת מן הגאונים סוברים שכל אותם שהם נלמדין מן המדרש כקרובי האם הם מדברי סופרים וכ"כ רבינו בפי"ג מהלכות עדות כו' ודבריו מגומגמים הם. ויש לתמוה שהרי הוא ז"ל כתב לעיל בפ"א מהלכות אלו גבי קידושי כסף דאע"ג דדברי סופרים קרי ליה רבינו מ"מ דין תורה גמור אית להו ואם בא אחר עליה נהרג בקידושי כסף ולא תפסי בה קידושי אחר אלא שאינו נחשב ממצות התורה דברים הנלמדים מי"ג מדות. א"כ מאי נפקא לן לדעת רבינו אי קרובי האם נקראו דברי סופרים והלא פסולים לגמרי הם ואם נתקדשה בפניהם אינה צריכה גט. ואולי דשאר הגאונים סברי דדבר הנלמד מי"ג מדות דין דברי סופרים גמור אית להו ולהנהו דוקא נפקא לומר מה הם הפסולים מן התורה או לפסולים מי"ג מדות וכל זה הוא דוחק וצ"ע: (* א"ה עיין בש"ך ח"מ סימן ל"ג):