המקדש בפחות מפרוטה אינה מקודשת כו'. משנה בפ"ק דקידושין. ובגמרא (דף י"ב.) ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב ר"ח וקא משער ליה אי אית ביה שוה פרוטה כו' א"ל רבנן לר"ח הא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן וכתב הר"ן דהיינו לומר דנפק קלא דאיכא סהדי באידית דידעי דאית בה שוה פרוטה וקלא דלא איתחזק הוא דאי איתחזק אפילו ר"ח מודה דחיישינן ליה כדאיתא בס"פ המגרש אלא ודאי קלא דלא איתחזק הוא כו' ואביי ורבא היינו טעמייהו משום דס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישינן לקלא דלא איתחזק היינו לאחזוקי כולה מילתא משום קלא כגון יצא שמה מקודשת דכיון דאיהי בחזקת פנויה קיימא לא חיישינן אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעינן אי אית בהו שוה פרוטה אפילו בקלא דלא איתחזק חיישינן. עוד כתב הר"ן בשם הרא"ה דההוא קלא מקמי נישואין הוה דאי לאחר שנתארסה לא חיישינן לה כו' יע"ש. ומהריב"ל בח"ג סימן צ"ח הקשה דכיון דמשום דפשטה ידה חיישינן אף לקלא דלא איתחזק א"כ אף לקלא דבתר קידושין ניחוש. ומהרימ"ט בח"א סימן צ"ב כתב על דברי מהריב"ל ואיני רואה מקום לספק בזה דהרא"ה נתן טעם לדבריו לומר דלא עדיף הא דפשטה ידה מקלא דאיתחזק בעלמא דבתר קידושין לא חיישינן ליה כו' יע"ש. ונראה בעיני דקושיית מהריב"ל במקומה עומדת ולא יגהה מזור הרב ז"ל דעיקר קושיית מהריב"ל הכי הוי דלמה כתב הרא"ה דא"א לאוקומי עובדא דגמרא בקלא דאחר אירוסין משום דהוי קלא דבתר אירוסין ולא חיישינן לה כי היכי דלדבריו אפילו כי הוי קלא דלא איתחזק ולא הו"ל לחוש לה משום מלתא דפשטה ידה וקבלה חוששין. א"כ נוקמי בקלא דבתר אירוסין ואיתחזק ואע"פ דבעלמא לא חיישינן הכא דע"כ פשטה ידה חוששין והרב ז"ל כנראה שהרגיש בזה כתב דפשטה ידה עם קלא דלא פסיק הוי כקלא דאיתחזק ור"ל דסוף סוף אין כאן תוספת כקלא דבתר נשואין מה שפשטה ידה דהכל הולך בקלא דבתר נשואין שאין חוששים לו. ואם קבלה נקבל אבל אין טעם לדברים אלו ואין להם עיקר ומי שקל בפלס קלא דפשטה עם קלא דאיתחזק ויש מקום להאריך בזה ודברי מהריב"ל אין בהם נפתל ועקש ודברי הרב צ"ע. (* א"ה ודע דנסתפק הרב המחבר ז"ל במקדש באתרוג דאינו שוה פרוטה ובשביל מצותו שוה מהו וכבר הובאו דבריו הנחמדים בס' בני חיי סימן מ' יע"ש וזו אחת מן ההלכות שנגנבו או נאבדו):