אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין כו'. (* א"ה נסתפק הרמ"ז בספר עזרת נשים כ"י ס"ק ה' בארוסה שקידשה אביה קטנה והיא פשטה ידה וקבלה קידושין בפני ארוס שלה דדילמא לא אתמר הך חזקה אלא כשהיא קידשה עצמה דבושה ממנו כיון שקבלה ממנו כסף קידושיה ונהנית מקידושיו או מסבלונותיו אבל כשלא נהנית ממנו מעיזה עכ"ל. והמעיין יראה בעיניו דבשלהי נדרים מבואר דטעמא דרב המנונא היינו משום דבמילתא דידע בה בעלה לא משקרא. ובפרק הגוזל קמא (דף ק"ז) אהא דאמרינן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח פירש"י דהיינו משום דקיבל ממנו טובת הנאה והתוס' בפרק הניזקין (דף נ"א) דחו דבריו ופי' דהיינו משום דידע ביה דמשקר ובפ"ב דכתובות (דף י"ח) השוו התוספות חזקה דאין אדם מעיז לחזקה דאין אשה מעיזה יע"ש. וכיון שכן יראה דאף היכא דאביה קבל קידושיה אינה מעיזה והכי מוכח מתשובת הרב מהראנ"ח ח"א ס"ס ח' יע"ש ודו"ק. וכ"ש לפי דברי הרא"ש דיהיב טעמא להך חזקה משום דאינה מפקעת עצמה בטענת שקר להיותה באיסור אשת איש כל ימיה כמבואר בפסקיו שלהי נדרים דפשיטא דאין לחלק כלל. וראיתי למהרש"ך ח"א (דף ר"ה) על אודות קטנה שהעידו עליה שקבל אביה קידושין בעדה ועמדה ונתקדשה לאחר שכתב דאפשר לדמות לההיא דא"א שפשטה ידה כו'. ושם בגליון מצאתי כתוב מכ"י של מהר"א רוזאניס ז"ל וז"ל ואיני יודע מאי שיאטיה דא"א שפשטה ידה כו' לכאן דההיא במקודשת גמורה בלי פקפוק ומטעמא דהוי כאומרת גרשתני אבל הכא דעקרה הקידושין ואומרת שלא נתקדשה מעולם ועדים מעידים על קידושי אביה אם יש מקום לחוש לעדים מה יושיענו מה שפשטה ידה וקבלה קידושין שהרי אינה אומרת שנתגרשה אלא שלא קבלה קידושין מעולם ועדים מכחישים לה ואינה נאמנת כנגדם עכ"ל. ועיין במ"ש מרן הב"י ס"ס מ"ה וז"ל וכתב בא"ח אם הוא טוען שלשם קידושין נתן סבלונות כו' ותראה שדברי מהרש"ך הם כדברי הא"ח ודברי מהר"א רוזאניס הן הם דברי מרן שם. ומ"מ למדנו מדברי מהרש"ך ומהר"א רוזאניס דס"ל כדכתיבנא לעיל ודו"ק. ודע שכתב מהר"ר דוד עראמה בביאורו בפרקין וז"ל ולכאורה היה נראה לחלק ג"כ בין ארוסה לנשואה דכיון שעדיין אין לה חיבה אין החזקה גדולה כ"כ אלא שלא מצאתי מי שחולק ויש להחמיר כו' ע"כ. והדבר ברור דמעיקר הדין מקודשת לשני וכן מבואר בתשובת הרשב"א סי' תקס"ח. גם הטעם שכתב משום חיבה לא ידעתי מנ"ל):