ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין כו'. הריב"ש בתשובה סימן פ"ב כתב דאע"פ שקידש מקודם יכול לברך ברכת אירוסין לאחר זמן ומביא ראיה מברכת המזון דתנן מי שאכל ושכח ולא בירך שמברך כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו ושיעור עיכול מפרש בגמרא שהוא כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה בנדון זה נמי כל זמן ששם ארוסה עליה מברכין ע"כ. וראיה זו איני מכיר דשאני ב"ה שהיא אחר האכילה ומברך על מה שנהנה וכל זמן שלא נתעכל עדיין הוא נהנה אבל כאן מן הדין הוא שיברך קודם ככל הברכות דצריך עובר לעשייתן ופשיטא שאם קידש ולא בירך שלא יברך עוד הגע עצמך ברכה ראשונה דברכת הנהנין אם לא בירך ואכל הנאמר שכל זמן שלא נתעכל שיברך זו לא אמרה אדם מעולם וצ"ע. (* א"ה עיין מ"ש הרשב"א בחידושיו ס"פ שלשה שאכלו בשם הראב"ד. ומ"מ תמיהת הרב המחבר קיימת שהרי כל הפוסקים הסכימו כמסקנא דגמרא דאינו חוזר ומברך כמ"ש בטא"ח סימן קס"ח. ועוד דהראב"ד גופיה חזר בו מההיא כמ"ש מר"ן הב"י א"ח סימן קע"ב יע"ש ועיין פר"ח וש"ך יו"ד סימן י"ט):