היתה הבת ספק בוגרת בין שקידשה אביה שלא לדעתה כו'. בפרק עשרה יוחסין ושם אמרו קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו רב אמר הרי היא בוגרת לפניך ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם והעמידוה בגמרא ביומא דמשלם שית. וראיתי למהרימ"ט חאה"ע סימן ח' שעמד על ההיא דגמגם מהראנ"ח שלא לומר בגט הניתן על תנאי אם לא אבוא בתוך זמן פלוני יהא גט שהיה חושש דילמא בתוך באמצע קאמר ועל זה הביא מהרימ"ט כמה בקיאיות אתיא תוך תוך. ובסוף דבריו כתב וכן תוך זמן כלפני זמן ומיהו ביומא דמישלם בהו שיתא ספיקא הוי כו' יע"ש. ולא ידעתי מה ענין זה לכאן דהתם בסימני בגרות הוא ולית כאן ספיקא דלכ"ע כל אותו היום ראוי להביא סימנים אלא דפליגי במילתא אחריתא ודברי הרב צל"ע: וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה כו'. כתוב בתשובת הרא"ש כלל ל"ה סימן ג' אשר שאלת אם יכול האב לעשות שליח לקדש בתו בשליחות וכתבת שהרשב"א לא הורה הדבר להתיר פליאה נשגבה היא ולא יכולתי למצוא טעם וראיה לדבריו כו' יע"ש. ודבריו קצת סתומים וקצת תמוהים ומאי דמשמע מריהטא דלישניה הוא שהבעל עושה שליח הולכה לאב להוליך קידושיו לבתו בוגרת. ואם זאת היתה השאלה מה זה שכתב דאפשר דטעם הרשב"א הוא אטו בתו קטנה וזה אי אפשר להלום דקטנה מתקדשת בקבלתו ובוגרת מוליך קידושיה בידה בתורת שליחות הבעל ולא שייך גזירה כלל. ואם הכוונה היא שנעשה האב שליח קבלה ברשות הבת לקבל קידושיה הלכך מביא הרא"ש סייעתא מבעל העיטור דאיירי בכה"ג קשה טובא דגמרא ערוכה היא בפרק האיש מקדש דהבוגרת ממנה אביה שליח ואמאי איצטריך לדייק מבעל העיטור. וראיתי לה"ה בפ"ט מהלכות אלו שכתב שיש מדקדקים שאדם יכול לקדש קרובתו לאחר ולהיות שליח להוליך לה קידושין ומסיק ונתבאר בפרק זה שהבוגרת ממנה אביה שליח. הרי דגבי שליח הולכה הוצרך לראיה וגבי שליח קבלה פשיטא ליה דבהדיא מוכח כן בגמרא ועיין בתשובת מהר"ם די בוטין סימן נ"ט שכתב בזה דברים דחוקים עד מאד. וראיתי בתשובת הרדב"ז כ"י דטעם הרשב"א הוא שמא מחמת כיסופא דאביה שכבר נתרצה בזיווגה לזה מקבלת הקידושין שלא מרצונה ודוקא לכתחילה קפיד הרשב"א אלו דבריו ז"ל. (* א"ה עיין בפרק האיש מקדש [דף מ"ה] דפריך ודילמא שליח שוייה לא חציף איניש לשווייה לאבוה שליח ודילמא ארצויי ארצי קמיה ופירש הרא"ש בשם הרמב"ן דקאי לאב וכ"כ הטור סימן ל"ה בשם הרמ"ה המעיין בתשובת מרן [דף י"ב] ע"ג מהרימ"ט סימן מ"ג ועיין ברבינו ירוחם נכ"ב ח"ה שהביא גם הוא דברי בעל העיטור ועיין בטור ס"ס ל"ו ובמ"ש הב"ח והח"מ שם ובתשובת מהר"י הלוי סימן א'): וכן האב עושה שליח לקבל קדושי בתו כו'. הריב"ש סימן קצ"ג נשאל על מי שהעיד ששמע מן האב שאמר יש רשות ביד גרושתי להשיא בנותיה כו'. והשיב דעדות זה אין בו תועלת דאפילו הודאה מן המשלח ליכא שאין כאן הודאה אלא כמספר דברים כיון דלא אמר אתם עדי כו' יע"ש. ולא ידעתי למאי איצטריך אתם עדי דדוקא גבי ממון איצטריך משום טענת משטה הייתי בך או שלא להשביע את עצמו אבל כל היכא דלא שייכי טענות אלו אצ"ל אתם עדי ובסימן שצ"ג כתב הרב דאפילו דמודה בפני עד אחד אצ"ל אתם עדי כל כמה דלא שייכי טענות אלו ודוק ועיין בסימן תע"ו ותע"ח ותצ"ג וצ"ע. (* א"ה עיין בפירש"י פ"ב דקידושין [דף מ"ג] ד"ה הכי נמי שכתב כדברי הרב המחבר דדוקא גבי ממון דשייך טענת השטאה צ"ל אתם עדי. ועיין במ"ש ה"ה לעיל [בד"ה הקודם] בשם הרשב"א ובמה שרמזתי שם):