הבת שהביאה שתי שערות וכו'. פלוגתא דתנאי בפרק יוצא דופן (דף מ"ו) ופסק כחכמים כמ"ש ה"ה ז"ל. ודע דבפרק ד' אחין תנן שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבים משום אשת איש היו אחים משום אשת אח ואם היו אחיות משום אשה אל אחותה ואם היו נדות משום נדה. ופריך בגמרא מאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כו' ומסיק ואב"א באיסור בת אחת ואליבא דר"ש ופריך בשלמא כולהו משכחת לה דשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח ופגע שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לה א"ר עמרם אמר רב בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ע"כ:
והשתא איכא לעיוני טובא בשמעתין דהני שתי שערות באיזה זמן הביאום אם בתוך י"ב לנקבה וי"ג לזכר הא אמרינן דלא מהני דשומא נינהו כמ"ש רבינו ז"ל וכ"כ הטור ז"ל סימן קנ"ה. ואי לאחר זמן א"כ לא חלו לא הקידושין ולא הנדות כאחת דאי אפשר לצמצם ולומר דלארבעתם באו שתי שערות כאחת וזה פשוט בסוגיא דאפילו בקידושין לא הוה משכח ליה שיחולו בבת אחת אלא בדשוו שליח וכמו שמבואר בגמרא כ"ש בהבאת שתי שערות דאפשר דאחד הביא קודם ונעשה גדול קודם חבירו. (* א"ה עיין בחידושי הרשב"א (יבמות דף ל"ד)מ"ש ליישב קושיא זו). וכבר הרציתי קושיא זו לפני רבותי ואחד מגדולי הדור תירץ דהכא מיירי שהביאו סימני סריס ואיילונית דלא בעינן שתי שערות אלא למפרע כשחשיכה ראש השנה של י"ג לנקיבה שהוא י"ד לזכר נעשו גדולים וכמבואר כל זה בדברי רבינו בפירקין. וא"ת אי בדהביאה סימני איילונית א"כ אין כאן קידושין כלל משום דהוו קידושי טעות וכדתנן רפ"ק דיבמות. י"ל דמשכחת לה בדפריש בשעת הקידושין שאף אם תמצא איילונית שהיא מקודשת דהא לכ"ע בדהכיר בה מקודשת. ואף שדברים הללו ניתנו ליאמר מ"מ לא יבצר מהדוחק דכל כי האי הוה ליה לרש"י לפרושי: (* א"ה לכאורה יקשה בעיניך על תירוץ זה דהא מוסכם מכל הפוסקים כמ"ש הטור א"ה סימן קנ"ה וח"מ סימן ל"ה ורל"ה דסימני סריס לא מהני בתוך כ' שנה. וראיתי לרש"י ז"ל בפרק מי שמת (דף קנ"ה:)וז"ל ואי נולדו בו סימני סריס מקמי דליהוי בן עשרים ושערות נמי לא אייתי אכתי לא סמכינן למחשביה סריס כו' יע"ש. משמע מדבריו דמי שהביא שתי שערות ונולדו בו סימני סריס מחשיבין ליה בגדול ואף ע"פ דשערות לחוד בתוך י"ב שומא נינהו וסימני סריס לחוד בתוך כ' לא מהני מ"מ בהצמדם יחד נעשה גדול. וכן משמע מדברי הטאה"ע סימן קע"ב ס"ה שכתב וז"ל בד"א דעל ידי הסימנים נידונים כסריס כו' כשיהיו בהם הסימנים אחר שיהיו בני עשרים שנה אבל קודם לכן אפילו שיש בהם סימני סריס ולא הביאו שתי שערות אין נדונין כסריס ועיין בתשובת הריב"ש סימן תע"ד הביאו מרן הב"י אה"ע סימן קע"ב ועיין בתוספות פרק הערל (דף פ':)ד"ה בדהביא ועיין בדברי הרב המחבר פ"ד מהלכות עבדים. ועי"ל במ"ש הריב"ש סימן תס"ח הביאו מרן הב"י ח"מ סימן רל"ה וז"ל. אמנם יש הפרש בין הבאת שתי שערות לסימני סריס דבהבאת שתי שערות אינו נעשה גדול למפרע אלא משעה שיביאם ואילך ובסימני סריס מבן עשרים נעשה גדול למפרע מבן י"ג ויום אחד כו' יע"ש והיא סברת הרמ"ה. ובפרק הערל (דף פ')אתמר אכל חלב מבן י"ב ויום אחד עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע יע"ש ודוק):
וראיתי להטור סימן קנ"ה שכתב וז"ל ור"ת כתב שאם הביאה שתי שערות ביום אחרון של שנת י"ב חשיבא שפיר גדולה ע"כ וכן הוא דעת הרא"ש בפרק בא סימן יע"ש. וא"כ כפי סברת ר"ת והרא"ש הלזו לא קשיא ולא מידי דמיירי בדהביאו שתי שערות ביום אחרון של שנת י"ב לנקבה שהוא יום אחרון של י"ג לזכר ואף ע"פ כן עדיין קטנים הם כל שלא חשכה ר"ה שהיא שנת י"ג לנקבה וי"ד לזכר וכשחשכה נעשו גדולים כולם בבת אחת וחלו עליהן הקידושין והנדות כאחת. ודע שלדברי החולקים על סברת ר"ת והרא"ש ז"ל ואית להו דאם הביאה שתי שערות ביומא דמישלם י"ב לנקבה דלא מהני כלל דשומא נינהו וכמו שייחס מרן הב"י שם דרבינו ז"ל לית ליה סברת ר"ת. צ"ל דהם אינם מפרשים סוגיא זו כפירש"י אלא כפירוש התוספות והרז"ה: (* א"ה ולקמן פ"ד מהלכות אלו דין ז' אציגה נא עמך מאי דשקיל וטרי הרב המחבר על דברי רש"י בפירוש הסוגיא יע"ש). ולדידהו הדברים כפשטן ואין צורך לדוחקים הללו אלא דמיירי בשקדשו כשהם גדולים וכמבואר שם בדבריהם יע"ש:
Loading...
2:18
1
Loading...