האשה שבאה לב"ד וכו'. ז"ל הרא"ש בתשובה כלל מ"ג סי' ב' וששאלת על אשה ששואלת גט וכתובה מבעלה יען כי אין לו גבורת אנשים והאיש כופר וכו'. ודבריו תמוהים הם דמה ענין באה מחמת טענה במי שאין לו גבורת אנשים דההיא טענה לא נאמר אלא במי שאינו יורה כחץ או שהתה עשר שנים ולא ילדה אבל מי שאינו נוהג בה מנהג אישות לא שייך זה. ועוד דברי תשובה זו מעורבבים הרבה ולא ידעתי אי מר חתים עלה וצ"ע. ומצאתי בסוף תשובת הרשב"א שכתב בפשיטות דהך טענה דבעינא חוטרא לידה לא שייך במי שאינו יכול לבא עליה כדרך כל הארץ וזה מסכים למה שכתבתי. ועיין תשובת הרשב"א סי' תרנ"ו וקצת משמע ממנה דצריך באה מחמת טענה אף בטוען שאין לו גבורת אנשים אלא שרבו הטעיות בתשובה הנזכרת ואין ללמוד ממנה:
עוד כתב הרא"ש בכלל הנזכר סי' ה' על מי שטוענת שאינו איש ותובעת להתגרש ולא הזכירה כתובה דכופין אותו לגרש ועיקר כתובה מגבינן וכו' ודבריו סתרי אהדדי דכאן כתב דעיקר כתובה ונצ"ב מגבין לה ולקמן בכלל זה סי' י"ב כתב בהפך דכיון דע"י כפיית ב"ד הוא לא מהני אלא לענין גט אבל לענין ממונא כיון שהוא עומד וצווח שיש לו גבורת אנשים אין כח בב"ד להוציא ממון וצריך עיון:
טוען מידע...
ט״ו:ט״ו
א
טוען מידע...