האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת. בפרק אע"פ מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש ר"י בר חנינא אמר ממלאכה. וכתב הרא"ש דרב הונא דאמר מורדת מתשמיש דוקא הויא מורדת הוא משום דסבר דיכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה אבל האיש דאינו יכול לומר איני זן ואיני מפרנס מודה הוא דהוי מורד באומר איני זן וכיון דהלכתא כרב הונא דיכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני עושה ממילא נפקא דלא שייכי באשה מורדת ממלאכה. ויש להקשות לשיטה זו דאפילו נימא דיכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה שייכא נמי בדידה מורדת ממלאכה לרב הונא כל כמה דלא אמרה בפירוש איני ניזונת ואיני עושה אלא שאינה רוצה לעשות מלאכה. והכי אמרינן בר"פ המדיר אם איתא להא דרב הונא דאמר יכולה אשה וכו' קונם שאיני עושה לפיך אמאי אינו צריך להפר. ומפרש תלמודא דאפילו לרב הונא צריכה היא לומר כן בפירוש וכי אמרה סתם איני עושה לא חל נדרה ואינו צריך להפר דמשעבדא ליה. וה"נ איכא למימר גבי מורדת דשפיר מיקריא מורדת כיון דלא אמרה אלא איני עושה. וצריך לדחוק לשיטת הרא"ש דגבי מורדת שאני דאע"ג דגבי קונם לא חיילא כל כמה דלא פירשה בפירוש מ"מ גבי מורדת אין לעונשה כ"כ בפחיתת כתובה כיון שבידה לפרש כן אע"פ שלא אמרה ודו"ק: