מיני חגבים שהתירה תורה שמונה כו'. (א"ה עיין במ"ש רש"י שבת (דף ק"ו ע"ב) דגזין מין חגב טהור והוקשה להרב פר"ח ז"ל סי' פ"א ס"ק כ"ח דבפ"ק דבכורות מוכח בהדיא דגזין מין טמא הוא יע"ש (בדף ו'.) ויראה דיש מקום ליישב ולפרש אותה סוגיא בדרך אחרת והוא דהוקשה לו למרן הב"י ס"ס פ"א וז"ל מנ"ל לר"י למעט דבש גזין וצרעין דהא בקרא לא אדכר דבש אלא מדיוקא דאבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ילפינן לה ובכלל דרשא זו הוא דבש גזין וצרעין עכ"ל. כלומר דהא דמחלק בברייתא בין דבש שיש לו שם לווי לאין לו אינו מובן. ולכן נראה דה"פ דס"ד לאסור דבש גזין משום אבר מן החי אע"ג דמין טהור הוא והשתא דגלי קרא דדבש דבורים שרי א"כ ש"מ דאין בו לא משום היוצא מן הטמא ולא משום אבר מן החי וכמ"ש הטור ס"ס פ"א וזהו שאמרו יכול אף דבש הגזין ומשני דשאני דבש דבורים דאין לו שם לווי ר"ל דאין ממצות אותן מגופן ומש"ה לא שייך ביה איסור אבר מן החי אבל זה דיש לו שם לווי ע"כ דהיינו משום דממצות אותו מגופן וא"כ אסור משום אבר מן החי והכי דייק לישנא דברייתא אחריתי דקתני דבש הגזין והצרעין טהור ומותר באכילה כלומר דאין בו לא משום היוצא מן הטמא ולא משום אבר מן החי דאל"כ ומותר באכילה כדי נסבה):