מי שנפלה עליו מפולת – הבנייה הקדומה נעשתה מאבן גסה ללא חומרי מילוט וללא תכנון אדריכלי. בדרך כלל החזיקו בתים זמן רב, וקטעי קירות שנבנו בעבר עומדים עד היום. עם זאת, לעתים קרובות התמוטטו בתים וזו הייתה סכנה רֵאלית. יתר על כן, היו אזורים שבהם נבנו בתים מחומרים עמידים פחות, כמו בתי הלבנים בשרון שחשש ההתמוטטות שלהם היה גדול הרבה יותר861ראו פירושנו לעיל, פ"ה מ"א. . התמוטטות בית ופינוי הגל נזכרים בהלכות מספר, וכנראה זו הייתה תופעה נפוצה862ראו פירושנו לפסחים פ"ח מ"ו; ראש השנה פ"ד מ"ח, והשוו אהלות פט"ז מ"ד. .
ספק – אם המת, שם הוא ספק אינו שם – כלומר לא ידוע אם הגל מכסה על נפגעים, ספק חיים ספק הרוגים, או לא; ספק חי ספק מת – כפי שנראה להלן אין פינוי המת עילה לחילול שבת; ספק נכרי ספק ישראל – אין מחללים שבת על הצלת גוי. בתקופת התנאים הייתה ההלכה תאורטית למדי, שכן בדרך כלל היה רק מגע מועט בין יהודים ונכרים בשכונות המגורים. הריבוד האתני בכפרים היה מצומצם ביותר, ורק בערי הפוליס נוצר חיכוך בין סוגים שונים של אוכלוסין. בתקופת האמוראים הפך המגע עם הרוב הנכרי תדיר יותר. הלכה למעשה יש בספרות חז"ל עדויות רבות לנכרים המכבים שרפות בבתי יהודים בתשלום או בחינם, אבל אין עדויות ליישומה של ההלכה המחמירה במשנתנו. אין סיפורים על גוי שהוצל ב"מחיר" של חילול שבת, או שנמנעה הצלתו. קשה להאמין שבפועל ניתן היה לקיים את ההלכה במשנה ולא להציל נכרי הנמצא במצב סכנה. מכל מקום, בהלכה המאוחרת בת זמננו נמצאו הסברים שונים מדוע יש לחלל שבת גם על הצלתו של גוי.
מפקחים עליו – את הגל, כלומר מסירים את האבנים.
מצאוהו חי מפקחים עליו – את שארית הגל, ואם מת יניחוהו – טיפול במת הוא מצווה רבה, אך זו אינה דוחה את השבת ואפילו לא איסורי דרבנן (משנה, שבת פכ"ג מ"ד-מ"ה ועוד). ההקפדה על שמירת שבת במקרה של צורכי קבורה בולטת לאור ההקלה בשמירת שבת במצב של פיקוח נפש. יש להניח שלמשפחת המת לא היה קל להמתין עם כל צורכי הקבורה עד מוצאי שבת. השמירה על הלכה זו מעמידה גם היום משפחות במצבים קשים ועדינים. עם זאת, יש בכך עדות לסולם הערכים הברור של חכמים.
בנספח נחזור לעסוק בפיקוח נפש, בהרחבת מה.