כל מעשה יום הכיפורים האמור על סדר – אלבק מציע שתי אפשרויות לקריאת המשפט, ואין ביניהן הבדל פרשני. האפשרות הראשונה: "כל מעשה יום הכיפורים האמור" (במשניות עד עתה) צריך להיות "על הסדר", כלומר כסדר שבמשנה ובפסוקי התורה, או ש"כל מעשה יום הכיפורים האמור על סדר", כלומר, כל הכתוב בתורה או במשנה דלעיל צריך להיות כסדר הנאמר, כפי שנברר להלן. מכל מקום, אפשטיין צודק בקביעתו שמי שאמר משפט זה כבר הכיר את הפרקים הקודמים, המונים את סדר המעשים של הכוהן הגדול517אפשטיין, תנאים, עמ' 37. . משנה זו והמשנה הבאה (בפרק הבא) הן מעין גלוסה מאוחרת. הן משסעות את התיאור ההיסטורי ונוקטות עמדה וסגנון הלכתי מובהק. העורך שילב כאן, בתוך התיאור, קטעי הלכה בסגנון הרגיל במשנה. תוספת זו היא מעשה העריכה, ובו עסקנו במבוא. לפני העורך עמד גוש משניות קדום, והוא מסכמו בדרך שמסכם (ראו להלן). עריכה זו היא לפחות מדור אושא, שכן רבי יהודה משתתף בה בדיון. ייתכן שהיא מעשה ידי העורך האחרון (רבי), אך קרוב להניח שהיא תוצר של עריכת ביניים מדור אושא בערך.
הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום – כלומר המעשה פסול, הקדים דם השעיר לדם הפר – כפי שנאמר בפרק הקודם מזים תחילה מדם הפר ואחר כך מדם השעיר, ואם עשה הכוהן את הדברים בסדר הפוך, יחזור ויזה מדם השעיר ואחר – צריך להיות לאחר, דם הפר – ההזאה הראשונה, שאינה כסדרה, אינה כלום, ואם יזה שנית מדם השעיר נמצא שהיזה כסדר הנכון: מדם הפר ואחר כך מדם השעיר.
לכאורה מקומה של המשנה מוזר. היא מתאימה כסיכום לעבודות היום, כלומר בסוף פרק ז, אבל במקומה הנוכחי היא באמצע רצף העבודות. ההסבר נעוץ בתוספתא, שבה רבי יהודה קובע שהנאמר במשנה חל רק על העבודות המתוארות עד סוף פרק ה518הבבלי, ס ע"א, נחלק האם רק העבודות הנעשות בפנים ההיכל צריכות להיעשות על הסדר, או שמא ההפרדה היא בין אלו הנעשות בכלי לבן (כשהכוהן לובש בגדי פשתן) לבין עבודות הנעשות שלא בכלי לבן. שאלת הגבול המדויק בין שני חלקים אלו מעבודת היום חשובה לגופה, אך לא לפירושנו. , ואילו חכמים רואים בכך כלל החל על כל עבודות היום. ליברמן הסיק שמשנתנו כחכמים519ליברמן, תוספתא כפשוטה, על אתר. , שכן היא קובעת את דבריה באופן כללי ללא חלוקת ביניים. ברם, דומה שיש לפרש ההפך. משנתנו כרבי יהודה, ועורך המשנה סבר כרבי יהודה ושיבץ את המשנה במקומה הנוכחי. המשנה אינה קובעת שכל העבודות צריכות להיות על הסדר, אלא שכך המצב לגבי העבודות שתוארו עד עתה. ואכן, בהמשך נקבע שלאחר שחיטת השעיר יש להקטירו, ברם בפועל נעשתה עבודה זו מאוחר יותר, והמשנה אינה מקפידה עוד על סדר הפעולות520להלן, פ"ו מ"א ומ"ז. . יתרה מזו, מתברר שיש מחלוקת האם קודם שוחטים את השעיר והפר או קודם קוראים בתורה521להלן, פ"ו מ"ז. , ושוב חדלה המשנה מלהציג סדר מוסכם של הפעילויות.
לפי הסבר זה ברור שיש לקרוא את המשנה כך: "כל מעשה יום הכיפורים האמור על סדר", כלומר כל הפעולות המנויות במשנה עד כאן, "הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום".
אם [לא]522המילה נמחקה בידי המעתיק. עד שלא גמר את המתנות מיבפנים – אם נשפך הדם עוד בטרם הסתיימו כל ארבע עשרה ההזאות שנעשו בקודש הקודשים (שתי סדרות ובכל אחת שבעה הזאות), נשפך [נשפך] – מילה זו נמחקה בקו בידי המגיה והיא מיותרת, הדם יביא דם אחר יחזור וייזה כתחילה מיביפנים – כל ארבע עשרה ההזאות נחשבות ליחידה אחת, ואם השתבש המהלך התקין יש להתחיל מחדש בהזאות. הירושלמי מוסיף עוד שתי דעות: האחת שכלל זה חל על כל ארבעים ושלוש ההזאות, כלומר כל שש הסדרות כולל ההזאה האחרונה על גג (טוהר) המזבח, והאחרת שיש מי שחולק ואומר שכל סדרה של שבע הזאות עומדת בפני עצמה. אם נשפך הדם יתחיל מראשית הסדרה, אבל ההזאות הקודמות כשרות.
וכן בהיכל – בשלוש הסדרות של ההזאה על הפרוכת (שבע הזאות מדם הפר, מדם השעיר ומדם התערובת), אם נשפך הדם באמצע יש להתחיל מההזאה הראשונה של דם הפר, וכן במזבח הזהב – אם נשפך הדם באמצע ההזאה מדם התערובת על המזבח. סדרה זו כוללת את שבע ההזאות על דופן המזבח ואת ההזאה האחרונה על גג המזבח, שכולם כפרה וכפרה בפני עצמן – כל אחת מההזאות שבאותו מקום (על אבן השתייה, כנגד הפרוכת ועל מזבח הזהב) היא יחידה בפני עצמה, רבי לעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל – כל הזאה היא מצווה בפני עצמה, והוא ממשיך בעבודה במקום שבו החלה התקלה.
במשנה הראשונה בפרק הבא רבי יהודה תובע שאם נשפך דם השעיר יש להתחיל מחדש את מצוות השעירים, כלומר להגריל שעירים חדשים. לפי פשוטם של דברים נראה שהוא חולק על משנתנו ומחמיר במידה רבה523לפי רבי יהודה צריך למעשה להתחיל את העבודה משלב ההגרלה, שכן על העבודות להתבצע לפי הסדר כמו שנקבע במשנה הקודמת. .