שחטו – הכוהן הגדול שחט את הפר שהועמד קודם לכן, ועליו התוודה הכוהן פעמיים415לעיל, פ"ג מ"ח. . יש להניח שבדומה למעשה השחיטה של קרבן התמיד רק החל הכוהן הגדול את השחיטה, ואילו את סוף השחיטה ואת הפשטת העור עשה אחר. הכוהן הגדול היה עסוק בעבודות אחרות שתפורטנה להלן. מבחינה תאורטית היה יכול גם זר (שאינו כוהן, וודאי שאינו כוהן גדול) לשחוט את הפר. מבחינה לשונית ניתן להסביר ש"שחטו" מתייחס לאדם אחר, ולא לכוהן הגדול. ברם, כפי שראינו, הכוהן הגדול ביצע את עבודות החג בעצמו416לעיל, פ"א מ"ב. השחיטה אמנם כשרה בזר, אך בפועל היה לכוהנים מונופול על עבודה יוקרתית זו. , וסביר שגם כאן בכוהן הגדול מדובר, וקבל במיזרק את דמו – בשחיטה רגילה היה אחד שוחט ואחר מקבל את הדם, כלומר אוסף מן הדם הניגר מחתך השחיטה, וביום הכיפורים עשה הכוהן הגדול את שתי העבודות. המזרק היה כלי מתכת (כסף או זהב), דמוי קערה גדולה, קרקעיתו כדורית ופיו רחב417ברנד, כלי חרס, עמ' רעח-רפא. (איור 29). המזרק שימש לשתייה גסה, אך בהקשר של המקדש תפקידו העיקרי היה להכיל את הדם לפני הזריקה.
נתנו למי שהוא ממרס בו – מכיוון שלא זרקו את הדם על המזבח מיד היה חשש שיקרש, על כן מי שהחזיק במזרק הניע אותו או ערבב בכלי את הדם לבל יקרש.
על הרובד הרביעי שבהיכל – מן העזרות הובילו שתים עשרה מדרגות אל האולם. "רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה. אמה אמה ורובד שלש, ואמה אמה ורובד שלש, והעליונה אמה אמה ורובד ארבע. רבי יהודה אומר: העליונה אמה אמה ורובד חמש"418משנה, מדות פ"ג מ"ו. לעניין רובד ראו עוד שם, פ"ד מ"ד. . ה"שלח" הוא פני המדרגה וה"רובד" גם הוא פני המדרגה, אלא שהרובד רחב יותר – משלוש ועד ארבע או חמש אמות. לפי פשוטם של דברים היו שתים עשרה מדרגות המחולקות לארבע קבוצות, בכל אחת שתי מדרגות רגילות ומדרגה שלישית רחבה יותר, היא הרובד, והרובד הרביעי הוא בגובה פני האולם. יש מהמפרשים שפירשו שבכל מדרגה שנייה היה רובד; הביטוי "אמה אמה ורובד" משמעו שפני (שלח) המדרגה השנייה היו אמה והרובד, כלומר ארבע אמות. אם כך היו שישה רבדים, והרובד הרביעי שבו נעסוק להלן היה באמצע גרם המדרגות. פירוש זה נראה רחוק מלשון המשנה, ונוצר רק על מנת להקל על הבנת המשנה.
בסוף המשנה מתואר שאת המחתה הניח הכוהן על הרובד הרביעי שבעזרה, ואחר כך הוא שב ולוקח את המחתה (פ"ה מ"א) ואת המזרק (שם מ"ג). סביר להניח ששניהם היו מונחים באותו מקום, ורק בדוחק ניתן לפרש ששני הכלים היו מונחים על רבדים שונים. הרישא והסיפא נראות כסותרות זו את זו בשאלה האם מדובר ברובד הרביעי שבעזרה או שבהיכל, ואכן נוסח המשנה אינו אחיד בכל עדויות הנוסח שבידינו419ראו דיון ארוך אצל אפשטיין, מבוא, עמ' 330-328. חילופי הנוסח הם גם במקבילה שבתורת כהנים וראו אלבק, יומא, עמ' 468. גם בפיוטים מופיעים חילופים אלו. בפיוט "אז בדעת חקר" ליוסי בן יוסי מארץ ישראל: "היכל" (מלאכי, סדר העבודה, עמ' 41); וכן עדלמן, מחזור, עמ' טו; אלבוגן, מחקרים, עמ' 107 ועוד. בפיוט "זאת היא" (מלאכי, סדר העבודה, עמ' 165), נאמר שהמזרק הונח "ברובד היכל", והמחתה "ברובד עזרה", וכן בפיוט "ירואי דוק" (שם, עמ' 185). הפיוט "באין כול" מסתיים במילים "ברובד הרביעי" והמשך המשפט נקטע, חבל על דאבדין (יהלום, באין כול, עמ' 149). . יש הגורסים בשני המקומות "רובד רביעי שבעזרה", יש הגורסים בשניהם "רובד רביעי שבהיכל" ויש הגורסים בראשון היכל ובשני עזרה. הירושלמי אומר "כיני מתניתא רובד רביעי שבעזרה" (מא ע"ג), אם כן הוא גרס כנראה ברישא רובד רביעי שבהיכל, ותיקן את הנוסח כמו בסיפא.
אנו מעריכים שהיו רק ארבעה רבדים והרובד הרביעי היה בגובה האולם, לפני הפתח. על כן ניתן לכנותו "בעזרה" משום שהוא לפני האולם, אך ניתן לכנותו גם "בהיכל" משום שהוא על פתח ההיכל ובאותו מפלס כמו ההיכל.
חלוקת לחם הפנים הייתה נעשית על "הרובד שבאולם", כלומר הרובד העליון בכניסה להיכל (תוס', סוכה פ"ד הכ"ג; מנחות פי"א הי"א, עמ' 530), שם היה ניצב שולחן זהב שעליו הונחו החלות בעת החלוקה ופריסת הלחם420משנה, שקלים פ"ו מ"ד; מנחות פי"א מ"ז. . אם כן, על פתח האולם נערכו מעמדות ציבוריים, וסביר שגם הנחת המזרק והמחתה היו שם.
אי אפשר לקבוע מה היה הנוסח המקורי של המשנה; יש להניח כי כבר לפני קדמונים עמדו שני הנוסחים421הבבלי (מג ע"ב) גרס כנראה "היכל". , והנוסח המשולב, כמו בכתב יד קופמן, הוא מעין שילוב או פשרה. לפי פירושנו אין הבדל מבחינת התוכן בין שתי הגרסאות, שכן בשתיהן מדובר באותו מקום422כך פירש גם בעל מלאכת שלמה. , אלא שניתן לכנותו באופנים שונים.
כדי שלא יקרש – המשפט חוזר לתחילתו וחסר ב- מב, וככל הנראה מיותר.
נתנו למי שהוא ממרס בו – כדי שלא יקרש, נטל את המחתה ועלה לראש המזבח – המחתה היא כלי חרס שטוח בעל ידית ארוכה423ראו ברנד, כלי חרס, רפו-רצג. (איור 30). בדפוס ובכתבי יד מאיכות משנית נוסף: ופנה גחלים אילך ואילך424דפוס וילנא, מ, לפ. , וחתה425ב- דפוס וילנא, מ, דו ו- לפ נוסף "מן המעכלות הפנימיות". – לחתות משמעו לפנות את הגחלים היבשות שבראש הערֵמה ולקחת מהגחלים הפנימיות שעדיין חיות. על הגחלים הונחה אבקת הקטורת; שרפת הקטורת יצרה ריח חזק, וירד – הכוהן הגדול, והיניחה על הרובד426ב- דפוס וילנא, דו, מ ו- מיל נוסף "הרביעי", זאת בהשפעת משנה ג לעיל. שבעזרה – "שבעזרה" או "שבהיכל", וכמו שהתפרשו הדברים בראש המשנה.
לא נאמר היכן הייתה המחתה עד שהכוהן הגדול לקחה. נראה שהוא לא נאלץ לרוץ ללשכת הכלים אלא היה כוהן שנשא אותה, אחד מאותם עוזרים עלומים שהיו לכוהן הגדול בהיכל.