הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו – לפיס השלישי הזמינו כוהנים שטרם זכו להקטיר קטורת. הירושלמי (מ ע"א) והבבלי (כו ע"א)192בירושלמי זו מימרה אמוראית, ובבבלי ברייתא המובאת כ"תנא". לעתים קרובות ברייתא בבלית היא אמירה של אמוראי ארץ ישראל. בדרך כלל מקובל להניח ש"תניא" או "תנו רבנן" הן פתיחות לדברי תנאים. כך אומרים פרשני התלמוד, והדבר מובא גם בספרות המחקר כבמעין אכסיומה בלתי מעורערת. ברם, לאור הממצא המוצג הצענו במבוא לפירוש המשניות כי ייתכן שאין "תנא" או "תניא" אלא פתיחה למימרה חשובה וקבועה שיש לקבלה ללא ערעור, או שלפחות בחלק מהמקרים הייתה זו כוונת העורך. בתלמוד עצמו אין עדות הסותרת פרשנות מוצעת זו, ברם יש בה חידוש של ממש בחקר התלמוד, והדברים ראויים לעיון נרחב יותר. אומרים שכוהן זכה להקטיר קטורת רק פעם בחייו. הווה אומר, "חדשים" הם כוהנים שטרם הקטירו קטורת.
מספר כוהני המשמרת לא היה קבוע, ואפילו מספר בתי האב בה לא היה קבוע. באופן תאורטי היו בכל משמרת שבעה בתי אב ואחד מהם עבד כל יום, ברם למעשה היו משמרות שבהן היו יותר בתי אב, או פחות (תוס', תענית פ"ב ה"ב). לפי משנתנו ופירושה בירושלמי זכה כוהן להקטיר קטורת פעם בחייו. יש להעריך שכוהן עלה למקדש 50-40 פעם בימי חייו (פעמיים בשנה בימי חייו); בכל פעם הקריבו את הקטורת ארבע עשרה פעם (פעמיים בכל יום במשך שבעת ימי השבוע). הווה אומר, במשמרת עבדו לפחות 700-600 איש, אחרת היה כל כוהן מקטיר קטורת יותר מפעמיים בחייו. יש להניח שלא כל כוהני המשמרת עלו כל פעם, אך יש בכך משום אומדן כללי למספר הכוהנים193כידוע היו עשרים וארבעה משמרות, ולפיכך מותר להעריך את מספר הכוהנים בסביבות 15,000 איש. את מספר תושבי הארץ בתקופה זו אי אפשר להעריך. . באחד ממסמכי מדבר יהודה מתואר המקדש העתידי, ושם יתחלק לחם הפנים לשמונים וארבעה כוהנים. הלחם מתחלק פעם בשבוע לכוהני השבוע, כלומר שנים עשר כוהנים יעבדו במקדש בכל יום194ירושלים החדשה 2Q JN (2Q 24), קטע 4 שורה 10; מגילות מדבר יהודה, א, 135-134. בהמשך נזכרים ארבעה עשר כוהנים. . כמו כל קטעי מסמך זה, גם מספר הכוהנים שם אגדי וסכֵמטי. עם זאת, ייתכן שכוונת הכתוב לשנים עשר כוהנים המשתתפים בתהלוכת הקודש של העלאת אברים למזבח. גם משנתנו קובעת שבשבת ישתתפו שנים עשר כוהנים בתהלוכה ופר בעשרים וארבעה, שהוא כפולה של שנים עשר (להלן מ"ז) (איור 12).
הקטורת נחשבה לעבודה עיקרית במקדש, יותר מהקרבת הקרבן, על כן גם ביום הכיפורים שיאה של העבודה הוא הקטרת הקטורת, וזו נעשית על מזבח הזהב בתוך ההיכל195ראו עוד דברי הימים ב כו טז-יט; תנחומא, תצוה טו ועוד. . יחד עם הקטורת הוגרל גם מי נושא את המחתה עם הגחלים; יש הסובר שמי שזכה בקטורת בחר את נושא המחתה, או שמא היה זה הכוהן שניצב לידו, או שמא גם על תפקיד זה הוטל גורל (בבלי, כה ע"ב).
רביעי – לפיס הרביעי היה הממונה מכריז, חדשים עם ישנים – כל הכוהנים היו שווי זכויות וסיכויים. מן הסתם כבר לא היו כוהנים שלא זכו כלל בשום עבודה. אם כן, עד עתה חולקו עבודות ל- 20 כוהנים בערך, כולל הובלת המחתה, דישון המזבח וכו'. מניין העובדים בערב היה זהה. חישוב זה מוביל להערכה שבכל בית אב עבדו לפחות 60-40 איש, כ- 400-300 כוהנים בכל משמרת. כפי שראינו לעיל אנו משערים שבמשמרת היו יותר כוהנים, ולא כל פעם זכו כולם לעלות.
מי מעלה איבירים מן הכבש למזבח – האברים הונחו באמצע הכבש, ועתה הועלו למזבח והונחו על האש. בכך הסתיימה עבודת היום. לא ברור כיצד אורגן הפיס לעבודת התמיד של בין הערביים. במסורת התנאית והאמוראית דעות חלוקות האם היה פיס גם לעבודת הערב או שאין מפיסין על תמיד של בין הערביים: "כל שלימד בשל שחר לימד בשל בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות בלבד"196ספרי זוטא, סוף פרשת פנחס, עמ' 325; ירו', לט ע"ד; בבלי, כו ע"א. .
לפי רבי אליעזר בן יעקב לא היה פיס רביעי, שכן כל מי שמעלה אברים למזבח גם הניח אותם על המוקד (בבלי, כו ע"א-ע"ב)197בנוסח שלפנינו שם, כו ע"ב: "דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה", אבל בכתבי יד אחדים "אלא כרבי יהודה" (תא, מ, מב). . יש להניח שכולם מסכימים שהיו ארבעה פייסות, ורבי אליעזר בן יעקב סובר שהפיס הרביעי היה למחתה, כשם שרבי יהודה סובר שלא היה פיס למחתה וגם לשיטתו היו רק ארבעה פייסות. ייתכן גם שהמחלוקת היא על עצם קיום ארבעת הפייסות. מכל מקום, נראה שאכן תוכנה של משנתנו גובש על ידי שמעון איש המצפה בניגוד לרבי אליעזר בן יעקב, רבי יהודה, בן עזאי ואבא יוסי בן חנן שכולם הוזכרו כחולקים על משנתנו. עם זאת, המשנה משובצת בתוך העריכה המאוחרת.