כל שבעת הימים – שבהם הכוהן הגדול מצוי בלשכת הפלהדרין, הוא95המילה חסרה ב- מב, תב, מרב, מרש, מרת4, מרא, מתת, מגקב. זורק את הדם – של קרבן התמיד, ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנירות – עבודת הבוקר כוללת הטבת הנרות, כלומר ניקוי השאריות והתקנת הנרות החדשים, ומקריב את הראש ואת הרגל – אחרי השחיטה מכינים את האברים ומביאים אותם למזבח בתהלוכה. הכוהן הראשון נושא את הראש ואת הרגל96ראו להלן, פ"ב מ"ג. . ברור שהכוהן הגדול אינו יכול למלא את מקומם של כל הכוהנים, אך הוא הוביל את תהלוכת הקודש97מלאכת שלמה למשנתנו. . "רגל" הוא המונח הכללי, והכוונה לשתי הרגליים, ואכן בכמה עדי נוסח תקנו ל"רגלים"98תא, תב, ר, ה5, מיל. .
המשנה אינה אומרת זאת במפורש, אך התלמודים מניחים שבשבעת הימים הכוהן הגדול טובל ומזים עליו מי חטאת, שמא נטמא לפני תקופת הבידוד. ההזאה מעוררת בעיה הלכתית שבה דנים התלמודים, שכן אם הכוהן טהור והיזו עליו הוא נטמא בטומאה קלה99בבלי, יד ע"ב; ירו', סוף לח ע"ד, וראו הסברי בעל מלאכת שלמה למשנתנו. . תירוצי התלמודים אינם בתחום דיוננו, אך מכל מקום אין ביטחון שההלכה שהזאה על טהור מטמאת אותו הייתה נוהגת בימי הבית, והייתה מקובלת במקדש.
התלמודים מקשים על סדר העבודות הנזכרות במשנה, שכן הוא סותר את הסדר המתואר בפרק הבא, ובמסכת תמיד פרקים א-ב. התלמוד הבבלי תירץ בדרכו, ובסופו של דיון הוא מצביע על מחלוקת תנאים בסדרי העבודה. אולי אין הסדר במשנה מחייב, וכל שרצה העורך הוא לתאר כמה מהעבודות שהכוהן הגדול נתבע לבצע100ראו עוד מלאכת שלמה למשנתנו. .
ושאר כל הימים אם רצה – הכוהן הגדול, להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק מראש ונוטל חלק בראש – משפט זה לא נאמר לעניין יום הכיפורים, אלא הוא בבחינת משפט כללי. התוספתא מסבירה את משמעותו. הכוהן הגדול רשאי להחליט שהוא יקריב חטאת או עולה מסוימת, והוא גם רשאי לאכול את בשרה ולזכות בעורה (תוס', פ"א ה"ו; ירו', שם; בבלי, יז ע"ב). בתוספתא מוגבלת זכותו של הכוהן הגדול לכל היותר לחצי מהבשר, ואף זאת לא בכל הבשרים.
המשפט "כהן גדול מקריב" וכו' לקוח כנראה ממשל עממי או מהלכה קדומה. בתוספתא הוריות הוא משובץ בעניין אחר לגמרי (פ"ב ה"א, עמ' 475), כקביעה כללית בדבר זכויות הכוהן הגדול. נראה, אפוא, שהוא נכתב במקורו לגופו, כהצהרה כללית, והמשנה מצטטת אותו, אף שלענייננו חשוב רק חציו הראשון.
הכוהן הגדול היה רשאי לעבוד כל יום, אם כי עבודתו עוררה בעיה הלכתית בשל היעדר בגדי הקודש של הכוהן הגדול. ייתכן שמדי פעם אף הצטרף לעבודה התדירה. ברם, בדרך כלל הוא נמנע מלעבוד את העבודה הפשוטה, כפי שפירשנו במשנה א.