החג בימי בית שני
כאמור, אנו יודעים על סדרי החג בסוף ימי בית שני בזכותה של משנת יומא. ההכנות לחג החלו שבוע לפני החג, כאשר הכוהן הגדול פרש מביתו ללשכה במקדש כדי להתכונן לחג. כדרכם של חכמים הם מעניקים לכך הסבר הלכתי, כדי למנוע ממנו להיטמא35ראו פירושנו לפ"א מ"א. . ברם, כפי שפירשנו, זו רק אצטלה הלכתית לנוהג שבעיקרו נושא אופי חברתי, הרצון לעשות פומבי מההכנות לחג. בשבעת הימים התכונן הכוהן הגדול לעבודת החג. ההכנות הגיעו לשיאן ערב החג ובו נשאר הכוהן הגדול ער כל הלילה. יחד עמו שהו מזקני הכוהנים36ראו פירושנו לפ"א מ"ה-מ"ז. , ובמקביל נותרו רבים בעיירות ישראל ערים, ומנהג זה שרר גם לאחר החורבן. ממנהג זה הסתייגו חכמים, משום שהיה בו פתח לסטייה מדיני הצניעות ונוהגיה.
עבודת המקדש ביום כיפור החלה לפנות בוקר במעמד פומבי ביותר. מעקב אחר סדרי העבודה מצביע על מעין סתירה פנימית מעניינת. מצד אחד היה רצון לבצע את המעמד באופן פומבי ככל האפשר. לרצון זה היו שותפים הנהגת המקדש והציבור. כבר לפנות בוקר הייתה העזרה מלאה אדם37ראו פירושנו לפ"א מ"ח. , והכוהן הגדול הקפיד שלא לבעת את העם בשהייה ממושכת בקודש הקודשים ובתפילה ארוכה38ראו פירושנו לפ"ה מ"א. . מצד שני, בזמן העבודה אמור המקדש להיות ריק מאדם. בפועל היו ליד הכוהן הגדול עוזרים, אך בסך הכול היה המבנה פחות או יותר ריק39ראו, למשל, פירושנו לפ"ה מ"ג. . כמובן לקודש הקודשים לא נכנס אדם, אך זה היה רק חלק קטן מסך כל הפעילות במקדש. השאיפה לפומביות התנגשה, אפוא, עם הדרישות ההלכתיות המחמירות של בני התקופה (פרושים וצדוקים כאחד). שתי המגמות, גם הרִיק וגם המקדש המלא, הן הצגה טקסית הנותנת ביטוי להוד ולהדר שהמקדש רוצה לבטא, אלא שהן שתי מגמות הפוכות המתחרות זו בזו. הרִיק רואה במקדש את משכנו המיוחד של הקדוש ברוך הוא, ואילו המקדש המלא רואה את הציבור היהודי כחלק מהותי של עבודת הקודש.
פתח המקדש היה פתוח לרווחה, אף על פי כן בפועל היה קשה להמון לראות את פרטי הנעשה בו, ולו רק בגלל האפלוליות. אלא שמרבית העבודה נעשתה בחוץ, במזבח העולה ובסביבותיו. חלקים מהעבודה נעשו על מדרגות ההיכל, כביכול בקדמת הבימה, מקום שבו היה ניתן לכל העם לראות את המתחולל. חכמים מדברים על ההמון הצופה בעבודה ומשתחווה כאשר הכוהן אומר את השם המפורש40במהלך פירושנו הצבענו על האפשרות שמרכיב זה נכנס למשנה רק מהפיוטים, ראו פ"ד מ"ב. . כך המשנה מספרת גם על רבים הצופים בשרפת הפרים והשעיר ועל אחרים הצופים באותו זמן בקריאת הכוהן הגדול41ראו פירושנו לפ"ז מ"ב. . כן אנו שומעים על המוני ירושלים המלווים את השעיר בראשית דרכו, ועל מעטים יותר, מיקירי העיר, שהמשיכו ללוותו בדרכו הארוכה42ראו פירושנו לפ"ו מ"ד-מ"ה. . גם בסוף היום ליוו רבים את הכוהן הגדול בדרכו לביתו43פ"ז מ"ח. . כך ביטא העם את שותפותו של הציבור בעבודת המקדש.
הכניסה לקודש הקודשים הייתה מעמד מרגש מאוד כשלעצמו44ראו פירושנו לפ"ה מ"א-מ"ב. . מסורת חז"ל ייחסה למעמד זה הזדמנויות של נבואה, ומצד שני נתפסה הכניסה גם כסכנה גדולה לכוהן הגדול הנכנס. על פרטי העבודה בתוך המקדש נחלקו צדוקים ופרושים, כן הייתה מחלוקת בין הכתות על סדרי הזאת הדם על הפרוכת ועל המזבח. לבני כת קומראן הייתה הלכה אחרת בנושא45ראו פירושנו לפ"א מ"ה. . מובן שמחלוקות אלו הוסיפו על המתיחות וההתרגשות של היום. בפרטי העבודה דנו במהלך פירוש המשניות.