חג קודש הקודשים
כבר במקרא מובלט ייחודו של החג המכונה "שבת שבתון"; הוא גם חריג בכך שהוא יום צום ובד בבד גם חג. בכלל אין בתורה מועדי אבל. אמנם אנו שומעים על תענית בגלל סכנה או אסון, אך לא על ימי אבל סדורים כחלק מלוח השנה. ברם, יום הכיפורים חריג בכך שבו הצום והעינוי הם הביטוי לחג. ביטוי נוסף לייחודו של היום הוא בתיאור המפורט של עבודת הכוהן הגדול, תיאור שבו דנו לעיל. עוד מיוחד מועד הכיפורים בכך שהוא נקבע לעשירי בחודש, זאת בניגוד ליתר החגים שהם בראשון או בחמישה עשר בחודש. חלוקת החודש לשלוש קבוצות של עשרה ימים כל אחת מוכרת כמובן בעולם העתיק, וייתכן שהשפיעה על קביעת מועד הכיפורים, אך בפועל בלוח השנה היהודי מועד זה חריג וייחודי.
התורה מדגישה מרכיבים מספר: "בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת עולם" (ויקרא טז כט-לא). מרכיבים אלו של שבתון, עינוי וכפרה חוזרים בפסוקים אחרים, אך בפועל הפסוקים מדגישים את עבודתו של אהרן הכהן, ואת הכניסה פעם בשנה לקודש הקודשים. מסורות בית שני פירשו כמובן שאהרן הוא הכוהן הגדול, דבר שאינו מפורש במקרא.
אין לנו עדויות כיצד חגגו למעשה את יום הכיפורים במקרא. רמז יחיד לחג יש בישעיהו: "הן ביום צמכם תמצאו חפץ" (ישעיהו נח ג). ברם, הפרק שם אמנם מסתיים באזכור השבת, אך כולו דן בצום לשם אבל. הנביא מתלונן שהצום של בני ישראל אינו כהלכה: "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' " (שם ה). אין די בסממני האבל, אלא יש צורך ב"פתח חרצבות רשע" (שם ו). אם כן, אין זה יום הכיפורים אלא יום צום לצרה או לאבל.
בספרות בית שני נזכר החג לעתים קרובות, ושני מוקדים לו: הכפרה ועבודת הכוהן הגדול ששיאה הכניסה לבית קודש הקודשים.
בספר היובלים מסופר שמכירת יוסף אירעה בעשירי בחודש השביעי. על כן נקבע יום הכיפורים כיום זיכרון למעשה יוסף, ושעיר העזים הוא כפרה על השעיר שבדמו טבלו את הכותונת של יוסף. האבל הוא כמובן לא על מות יוסף, שהרי זה לא מת אז, אלא על הצער שגרמו ליעקב ועל החטא, הפשע והשגגה שעשו27יובלים, לד יב-יט. . זו פרשנות חריגה. ייתכן שזה רק הסבר לשעיר הנשלח לעזאזל, אך ייתכן שיש בכך מתן משמעות היסטורית לחג שאין לו במקרא רקע היסטורי, ובכך הוא הופך חלק מן הרגלים הגדולים כשהוא מעניק משמעות מכוננת למכירת יוסף28ראו פירושנו להלן, פ"ד מ"א. במגילת המקדש, עמ' כה-כז, תיאור מקוטע של עבודת הכוהן הגדול ודיני יום הכיפורים. אין בתיאור תוספת משמעותית לכתוב בתורה, אך יש שם כמה פרטים מעניינים. ראו למשל דיוננו בפ"ז מ"ג. . יוספוס מזכיר בקצרה את חג הכיפורים. עבורו זה היום (היחיד) שבו נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים, ושבו צמים29קד', יז 165; מלח', ה 237. . פילון מדבר על החג בהתפעלות מיוחדת ואומר: "ובעשרה בחודש 'יום הצום' שמקפידים על שמירתו לא רק הדבקים ביראת שמים ובקדושה, אלא גם הללו שבשאר ימות השנה אינם מקיימים כל מצווה. שכן כולם נכנעים לקדושת היום וחרדים אל כבודו ובאותה שעה מתחרים הרעים עם הטובים במידת ההתאפקות והצדקה. ליום זה מעמד מיוחד משתי בחינות הן מבחינת יום חג, והן מבחינת יום של היטהרות..."30על החוקים, א 187-186. הצדקה כאן היא מילולית, "טוהר המידות", ואין לה קשר הכרחי למתן תרומות כספיות לעניים. החג נזכר עוד אצל פילון במשלחת לגיוס, 306; על חיי משה, א 23; על עשרת הדברות, 158; על החוקים, ב 193. . הצד השווה של שני הציטוטים הוא ההכרה בייחודו של החג ובחשיבותו: הוא מתואר כחג הקדוש ביותר, ומודגש שאף אלו הנחשבים לעוברי עבֵרה מקפידים על שמירתו בטהרה ובצדקה. עדות יוצאת דופן יש בכתובת מהבלקן (כיום בולגריה) מהמאה השנייה לספירה. שם נזכרת נערה שנרצחה ביום ש"כל נפש מתענה לך היום הזה בתחנונים"31לתרגום, דיון והקישור ליום הכיפורים ראו אלון, מחקרים א, עמ' 183. . יהיה סיפור הרצח אשר יהיה, בכתובת באה לידי ביטוי תפיסתו של החג כמועד מיוחד לתפילה.
דומה שבספרות חז"ל יש שתי מגמות. האחת רואה בחג את המועד המקודש ביותר, היום שבו מתכפרים עוונותיהם של ישראל. חורבן המקדש והפסקת עבודתו של הכוהן הגדול במקדש לא עמעמו את חשיבותו של החג, ובמקום העבודה עצמה הונהגה אמירת פיוט המתאר את סדרי העבודה (להלן). ברם, בין השיטים עולה גם מגמה אחרת, "רציונלית", המצמצמת למעשה את חשיבותו של החג. בראש מסכת ראש השנה מוצגים ראשי השנים שבהם נגזר גורלו של אדם. בפירושנו למשנה זו32משנה, ראש השנה פ"א מ"ב. נראה כי במקורו של דבר לא הותירו תנאים ליום הכיפורים כל תפקיד מיוחד. רק במקורות מקבילים למשנה "הושתל" יום הכיפורים ונועד לו מקום של כבוד. בסוף המסכת שלנו יובא דיון מפורט על חשיבותו של יום הכיפורים לכפרה. נועד לו תפקיד כשלעצמו, ויש ליום כוח שאין לתפילה או אפילו לקרבן שהיה בשעתו33ראו פירושנו להלן, פ"ח מ"ט. . ברם שוב אין זו דעת הכול, ויש תנאים הסבורים שתפילת אדם מתקבלת בכל עת. דומה שבתודעת העם הייתה ליום הכיפורים חשיבות עליונה, וזו אף הדעה הרווחת בספרות חז"ל34תבורי, מועדים, עמ' 297. , אך אל לנו לטשטש את הקול האחר, שהיה יותר "רציונלי", ותומכיו הדגישו שה' קרוב לקוראיו בכל עת אשר יקראוהו באמת.