גליון שבספר – השוליים שבהם לא כתוב דבר, שמלמעלן ושלמטן – בכל עמוד למעלה ולמטה, שבתחילה ושבסוף – כל המגילה או הספר, מטמא את הידים – הוא חלק מהספר הקדוש אף על פי שאין כתוב בו. המשנה אינה מדברת על השוליים של העמוד עצמו, מימין ומשמאל, משום שהם מצויים בין עמודי הכתב, ואי אפשר להחזיק בקלף מבלי לגעת בחלק הכתוב. רבי יהודה אומר שבסוף אינו מטמא את הידים עד שיעשה לו עמוד – הסוף הוא מחוץ לחלק הכתוב, אבל אם עשה עמוד, כלומר מקל המחזיק את קצה הקלף (הקלף תפור אליו), הרי שהעמוד מייצג את סוף הספר, והגיליון הופך להיות חלק מהספר. כך גם "חבר לה יריעות אחרות היא מטמא את הידים והשאר אין מטמא את הידים" (תוס', פ"ב ה"י, עמ' 683). חיבור יריעות אחרות הופך את החלק הריק לאמצעיתו של ספר התורה. הבבלי יודע גם לקבוע את גודל הגיליון ושולי הדף (החלק הכתוב – מנחות ל ע"א).
לא השתמרו בידינו ספרי תורה שלמים מימים קדומים, אבל בציורי פסיפס וקיר מתואר ספר התורה (איור 8).
איור 8א. ספר התורה מתואר כמגילה מגולגלת. ציור קיר בדורה אירופוס, בו מופיע אדם קורא בתורה (יחזקאל? משה?). מתוך קראלינג, דורה אוורופוס, תמונה 40.
איור 8ב. ספר תורה על צלוחית. מתוך וילפרט, סרקופגים.
איור 8ג. ספר תורה על צלוחית זהב. מתוך אוסף יסלזון ובאדיבותו. צילם ד' יסלזון.