שיעור המים המגולים כדי שתאבד בהן המידה – בכל יתר עדי הנוסח "שתאבד בהם המרה", כלומר ארס הנחש, ודומה שבכתב יד קופמן נפל שיבוש קל, ואולי "תאבד המידה" פירושו שזו כמות מים גדולה שאינה נמדדת. מכל מקום ההגדרה היא כללית, שהארס לא ייראה במים. הבעיה היא כמובן שאת הארס אי אפשר לראות כלל; הרי אילו ניתן היה לראותו היה גם ניתן לקבוע מתי המים נקיים. המשנה גם אינה מסבירה האם כוונתה למידה המזערית, שמכמות זו המים נחשבים למגולים, או לכמות המרבית. האם נחש אחד יכול להרעיל את כל אגם הכנרת? ואכן רבי יוסי מגדיר את כמות המים במדויק, כרגיל בהלכה.
רבי יוסה אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה – "כל שהן" היא בדרך כלל הגדרה לכמות המזערית, אבל בהקשר של משנתנו זו הגדרה לכמות המרבית. כל כלי מים מגולים אסור, ואפילו הוא גדול ביותר, אבל איגום קרקעי (בור מים, מקווה) שיש בו ארבעים סאה אינו בחזקת מים מגולים. ארבעים סאה הוא שיעור המינימום למקווה, ומעל מידה זו אין המים בחזקת סכנה. ואכן, חלק גדול מהבורות בארץ ומברכות המים היו מגולים, וקל וחומר מעיינות ומקוואות מים זורמים, וכל אלו אינם בחזקת סכנה. בתוספתא הגדרה מצמצמת בהרבה: "וכמה הן, בקרקעות ארבעים סאה, אחרים אומרים סאתים, בין מכונסין בין מפוזרין. רבי נחמיה אומר כדי שתהא חבית של שועין מתמלא מהן. מעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גלוי. אמר רבי ישמעאל בי רבי יוחנן בן ברוקה: מעשה שהלך רבי יוחנן בן ברוקה אצל רבי יוחנן בן נורי לבית שערים, ומצא גבי שאין בו שלשת לוגין, ושחה ושתה ממנו. היין בין בכלים בין בקרקע אסור" (תוס', פ"ז הי"ד; ירו', מו ע"א). דבריהם של "אחרים" נאמרו על המשפט הקודם, "בקרקעות ארבעים סאה...", ועל כך חלקו ואמרו שבקרקעות סאתיים, כלומר כ- 20 ליטר. המידה של סאתיים נזכרת במקורות נוספים להלכות אחרות. בהקשר למידת הנוזל שיערנו כי זו נחשבה לכמות הרגילה של צריכת מים יומית50משנה, פאה פ"ג מ"ו; פ"ו מ"ו; שביעית פ"ה מ"ב; להלן פ"י מ"ח. לצריכה היומית ראו פירושנו לעירובין פ"ח מ"ט. . רבי נחמיה מציע כמות אחרת, בור או שלולית שניתן למלא מהם חבית של "שועין". ליברמן פירש שאין "שועין" אלא שיחין, והכוונה לכפר הגלילי שהיה מרכז חשוב לייצור כלי חרס בגליל התחתון. שיחין זו מצויה למרגלות ציפורי, ושימשה כספק העיקרי של סדרת כלים מוגדרים, ביניהם חבית. החבית הגלילית הרגילה היא כלי שמידתו 20-15 ליטר51לזיהוי שיחין ראו אדן, שיחין. . אם כן, מקווה מים שיש בו סאתיים הוא לערך גם מה שמכילה חבית של שיחין, וקרובות שתי המידות להיות שוות. מן הראוי להעיר שבמקרים רבים שבהם חכמים מוסרים שתי מידות "קרובין דבריהן להיות שוין" (תוס', בכורות פ"ד ה"א, עמ' 538; ירו', ברכות פ"א ה"א, ב ע"א, ועוד).
לפי התוספתא המעשה ברבי יוחנן בן ברוקא מדגים את הדעה שמים המצויים בקרקע אפילו בכמות קטנה אין בהם משום גלוי, ותימה הוא שדעה זו לא נאמרה במפורש. אבל בירושלמי נשתמר נוסח מתוקן וטוב יותר, שהגשמים היו "מטפטפים ויורדים" ולכן התירום, כלומר זו דוגמה לכלל "מעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גלוי". לפי פירוש זה שימר הירושלמי את הנוסח המלא של הברייתא, ואין מי שסבור שכמות מים קטנה בקרקע אין בה גילוי (איור 23).