רבי אליעזר אומר משלמין מימין על שאינו מינו – את תשלום התרומה ניתן לשלם ממין אחר, אבל התשלום הוא בפֵרות הראויים להיות תרומה. במדרש הדוגמה היא שמשלמים מגרוגרות על תמרים (ספרא, אמור פרק ו ה"ו, צח ע"א), אבל בתוספתא מדובר גם על תשלום חיטים במקום שעורים (פ"ז ה"ט) ובירושלמי אפילו על תשלום ירק במקום גרוגרות (מד ע"ב). אם כן, דומה שרבי אליעזר מתיר לשלם ממין שונה ממש, ובלבד שישלם מן היפה על הרע – לשיטת בית שמאי (ורבי אלעאי תלמידו של רבי אליעזר) מותר לתרום מן הרע על היפה33פירושנו לפ"ב מ"ו. גם בספרי זוטא מובאת דרשה מדוע אין לתרום ממין אחר, שלא יתרום מן הרע על היפה (ספרי זוטא לבמדבר, יח כט, עמ' 299). , אבל בתשלומי תרומה יש מרכיב של פיצוי על הנזק ושל קנס ולכן מובן מדוע אוסר רבי אליעזר לעשות זאת. לא ייתכן שהמזיק ירוויח והבעל הניזוק יפסיד.
רבי עקיבה אומר אין משלמין אלא מימין על [שאינו] מינו – על המצוי בסוגריים נמתח קו מחיקה והמילה נכתבה בטעות, שהרי רבי עקיבא חולק על רבי אליעזר. אי אפשר לנתק את המחלוקת במשנתנו ממחלוקת בסיסית ונרחבת הרבה יותר. בית הלל אוסרים לתרום מסוגים שונים זה על זה, מטהור על טמא, שמן על זיתים וכיוצא באלו. בית שמאי מתירים כל זאת, ובהקשר לכך נזכרים רבי אליעזר ותלמידו רבי אלעאי34ראו פירושנו לפ"א מ"ה; מ"ט; פ"ב מ"א; מ"ח ועוד. . אמנם לא מצינו מי שחולק על הכלל שאין תורמים מין על שאינו מינו (לעיל פ"ב מ"ד), אך באופן כללי בית שמאי מתירים לתרום מסוגים שונים. הם מתירים, למשל, לתרום סוגים שונים של תאנים זה על זה35לולא התוספתא והירושלמי שהבאנו ניתן היה לפרש שגם רבי אליעזר מתיר לשלם רק ממינים קרובים, ואז היה דינו כאן כדין תרומה מזן אחד על אחר, שבית שמאי מתירים ובית הלל אוסרים (תוס', פ"ב ה"ו). ברם, קשה לפרש כנגד המקבילות במקום שאין לתלות אותם במגמות פרשניות אחרות. הווה אומר, לו מצאנו סיבה לכך שהתוספתא מרחיבה את דברי רבי אליעזר ניתן היה לפרש שבמקורו של דבר התכוון רבי אליעזר רק למינים קרובים, ברם ללא הסבר כזה יש להעדיף את פרשנות התוספתא שרבי אליעזר התיר לתרום גם מירק על תמרים. , על כן גם כאן הם (רבי אליעזר) מתירים לשלם ממין על מין אחר. לפי דברינו יוצא שנימוקו של רבי אליעזר הוא כללי, ונשוב לכך להלן בסוף המשנה.
לפיכך אם יאכל קישאוים שלערב שביעית – ואין לו קישואין נוספים, ימתין לקישואים שלמוצאי שביעית וישלם מהן – לפי דברי חכמים אין הוא יכול לשלם ממין אחר, וממילא עליו להמתין לקישואים של השנה הבאה, זאת כמובן לפי הדעה שאי אפשר לייבא ירקות מחוץ לארץ. הירושלמי אומר שהמשנה נשנתה לפני תקנתו של רבי שמותר לייבא ירקות מחו"ל בשביעית (ראו פירושנו לשביעית פ"ו מ"ד). מבחינה כרונולוגית קרוב לוודאי שהמשנה היא מלפני תקנתו של רבי. עם זאת, יש להעיר שאין קשר אמִתי בין שתי המשניות. גם אם התיר רבי לייבא ירק, אין בכך כדי להעיד שבפועל היו בשוק קישואים מחוץ לארץ, ואם אלו לא רווחו בשוק אי אפשר היה לדרוש לשלם מהם את תשלומי התרומה. מכל מקום, אי אפשר לשלם מירקות שביעית עצמה, לא מספיחי שביעית, שהרי אלו נאסרו בשביעית, וודאי שלא מירקות גינה שגדלו באיסור36ראו על כך במפורט בפירושנו לשביעית פ"ט מ"א. . ההתנגדות לכך אינה רק מפני שאלו גדלו באיסור, אלא אף מפני שהם הפקר ואין לשלם מפֵרות הפקר, כמו שנאמר במשנה הקודמת.
מקום – מאותו פסוק, [ש]רבי אליעזר מקל משם רבי עקיבה מחמיר – אותו פסוק משמש לשתי הדרשות, שנאמר ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראויי להיעשות קודש – ויקרא כב יד, דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל – לעיל ראינו שנימוקו של רבי אליעזר אינו קשור לפסוק זה או אחר אלא לתפיסה עקרונית המקלה לתרום מסוג אחד על אחר. אם כן הפסוק אינו המקור להלכה, שהיא רחבה יותר, אלא משמש רק כאסמכתה ומקור השראה. המשנה מדגימה את הזיקה שבין מדרשי ההלכה והמשנה. בדרך כל המשנה אינה מביאה את מדרש ההלכה הקודם להלכות. אותו ניתן למצוא, בדרך כלל, במדרשי ההלכה או במקבילות אחרות, אך לעתים מובאת הדרשה בגוף המשנה, כמו כאן וכמו במשניות רבות אחרות.
בתוספתא יש תוספת: "רבי לעזר אמר כשם שמשלמין מן החדש על הישן, כך משלמין ממין על שאינו מינו" (פ"ז ה"ט). ההלכה של הקישואים היא תשלום מהחדש על ישן, על כן למעשה תוקף רבי אליעזר את רבי עקיבא מתוך דבריו. אם ניתן לתרום מהיבול של השנה הבאה למה אסור לתרום ממין אחר? טענתו של רבי אליעזר מוצקה עוד יותר משום שלפי שיטת בית הלל אין תורמים מחדש על ישן37ראו פירושנו לפ"א מ"ה; תוס', פ"ב ה"ו. לפי התוספתא הכוונה ליבול משנים שונות זו על זו. , אבל בתשלומי תרומה גם רבי עקיבא מודה שמשלמים מיבול שנה אחת על חברתה, אם כן עליו להקל גם בסעיפים האחרים שבית הלל ובית שמאי החמירו בהם שאין תורמין מזה על זה (ממין על שאינו מינו).