הגונב תרומה ולא אכלה – עד עתה עסקו המשניות בדין האוכל תרומה, ולא טיפלו בשאלת הגנבה עצמה. הדבר ייתכן כאשר הבעל אוכל את התרומה לפני שניתנה לכהן מסוים או שהכהן נתן לו רשות. אפשרות אחרת היא שהבעל אינו מודע לגנבה, הרי מדובר באוכל תרומה בשוגג, ואולי לא היה הבעל מודע לכך שאלו אינם פֵרותיו אלא פֵרות תרומה. אין צורך להעמיד את כל המשניות הקודמות באחד המצבים הללו. המשנה פירקה את השאלה לחלקיה ולא עסקה בנושא הגנבה אלא במרכיבים האחרים של המעשה, וכל שבאנו הוא להראות שאפשר לאכול תרומה, אפילו כזו שניתנה לכהן (כמו במשנה ב), מבלי לעבור על דין גנבה. עתה מדברת המשנה על גונב שלא אכל תרומה, כלומר שאין כאן מרכיב של פגיעה בקודש אלא רק גזל הכהן, משלם תשלומי כפל דמי תרומה – דין גנב ידוע מהמקרא, ועליו לשלם את כפל הגנבה למי שגנב הימנו. המיוחד כאן הוא בכך שעליו לשלם כפי "דמי תרומה" ולא את מחיר הפֵרות. הגנב נהנה מהפֵרות כאילו היו רגילים, אבל הכהן הפסיד פחות מדמי פֵרות רגילים. זאת בהנחה שדמי פֵרות של תרומה זולים יותר מפרי רגיל, שכן מוטלות על אכילתם מגבלות רבות (ר"ש ופרשנים נוספים). על כן הגנב משלם כפל של מה שהזיק ולא כפל של מה שנהנה, או נכון יותר שעשוי היה ליהנות אילו אכל מהמזון הגנוב.
אכלה – אם גם גנב את התרומה וגם אכל אותה חל עליו הדין המשלב את הרישא של המשנה (כפל לגנב) עם המשנה הקודמת (דין האוכל בשוגג שחייב בחומש), משלם שני קרנים – קרן אחת כתשלום רגיל ונוספת ככפל, וחומש וחומש – על המילה הראשונה מסומן קו מחיקה רופף, והמילה מיותרת. הוא משלם חומש אחד, ככפרה על אכילת התרומה, וכפי שברור מההמשך, קרן וחומש מן החולין – כמו כל אוכל תרומה בשוגג, וקרן מדמי תרומה – את הקרן הנוספת ישלם מהיכן שירצה, אפילו בכסף מזומן, אבל הערך הכספי צריך להיות "דמי תרומה", וברישא כבר הגדרנו סכום זה כסכום הנמוך מערך השוק הרגיל של פֵרות כאלה. בכל עדי הנוסח חוץ מכתב יד קופמן כתוב "קרן דמי תרומה", ונוסח כתב היד בהיר יותר.
גנב תרומה הקדש – תרומת הקדש (כך בכל עדי הנוסח "תרומת הקדש", או "תרומ' הקדש" בכתב יד מ) היא תרומה רגילה שהכהן החליט להקדישה למקדש. גזברי המקדש רשאים להשתמש בה או למכרה. הסבר זה חוזר אצל המפרשים, הם אומרים זאת משום שלפי התפיסה המקובלת בספרות חז"ל לא היו למקדש אדמות, וממילא אין ההקדש צריך ויכול לתרום. ברם, ייתכן שלמונח "תרומת הקדש" משמעות נוספת. כן שנינו: "אילו ניטלין אחד מששים גידולי תרומה ועירובי תרומה ותרומה שנטמאת בשגגה ובאונס ותרומת הקדש" (תוס', פ"ה ה"ז). אם כן, את תרומת ההקדש מפרישים מיבול כרגיל. ניתן להסביר שהמדובר במי שהקדיש את יבול שדהו ועתה הוא צריך להפריש מעשרות. עליו להפריש מעשרות בשיעור המינימלי, שכן חכמים סבורים שעדיף שהרכוש יגיע למקדש, ואולי גם חובת ההקדש במעשרות פחותה. מכיוון שהזכרנו זאת מן הראוי להעיר שהיו למקדש אדמות, אם כי אולי שלא ברצון חכמים20ראו המבוא למסכת שקלים. .
ואכלה משלם שני חומשין וקרן שאין [בה]קדש תשלומי כפל – הגונב מההקדש אינו משלם כפל. זו הלכה כללית המוכרת ממקבילות21משנה, בבא מציעא פ"ט מ"ד; שבועות פ"ו מ"ה; תוס', בבא קמא פ"ז הכ"א ועוד. . המשנה מציגה את ההלכה כאילו זה החידוש שאותו יש לנמק, ברם החידוש השני הוא שמשלם שני חומשים. רוב המפרשים (רא"ש ורבים אחרים) מסבירים שהדבר נובע מכך שמשלם חומש אחד כפרה (קנס) על אכילת תרומה, וחומש שני על אכילת הקדש. אין ספק שהאוכל הקדש, בין אם גנב בין אם לא גנב, משלם את הקרן וחומש (ויקרא ה טז). ברם, קשה כיצד זה ניתן לקנוס שני קנסות על אותה אכילה. ייתכן שיש לפרש באופן שונה. המקדש קיבל את התרומה, ואם לא התאימה לעלות על המזבח היה צריך למכרה והכסף נפל לקופה22על כך ראו שקלים פ"ה מ"ז-מ"ח. . הקדש נפדה תמורת מחיר קרן וחומש, אבל פֵרות אלו הם תרומה ולפיכך רק כהן רשאי לפדותם. הגנב גנב כמות פֵרות, אבל ההקדש הפסיד את הפֵרות והחומש שהיה מקבל, ואם גנב אותם מהכהן עליו להשיב לו את מה ששילם למקדש, כלומר קרן וחומש, ועוד חומש. לפי פירושנו פירוש המשנה הוא קרן, חומש וחומש נוסף מהכול. אם אלו היו מאה תאנים, החומש הראשון הוא 25 תאנים23כמו ששנינו לעיל, פ"ו מ"א, שהחומש הוא מלבר, כלומר שיהיה חמישית מהסך הכולל. כך יוצא שהחומש הוא רבע מהקרן. , החומש השני עוד קצת יותר מ-31 תאנים ובסך הכול 156 תאנים. לפי פירוש הראשונים שני החומשים הם 50 תאנים בלבד.
בתוספתא נוסף: "קרן נותן לגזבר וחומש לבעלים, בקרן זה מועלין בחומש זה אין מועלין. חומש שני תרומה ודמיי תרומה..."24תוס', פ"ז ה"ח, ובירו' מד ע"ב בלשון אחרת. . אם כן, הקרן היא רכוש המקדש, והחומשים אחד לבעלים ואחד נחשב תרומה. כפי שפירש ליברמן ניתן חומש אחד למקדש והוא בדמי תרומה (כלומר במחיר מוזל), וחומש שני ניתן לכהן. דומה שפירוש זה קרוב יותר לפירוש הראשונים שאלו שני חומשים נפרדים. על כן אף שהפירוש שהצענו אפשרי, אין לחדש דבר כה מהותי בהלכה ללא סיוע נוסף. אשר לקושי הנובע מכך שעל אותו מעשה נקנס פעמיים, אולי הדבר נובע מכך שפגע במקדש ובכהן ולכל חומש דינים משלו, על כן נקנס בכפל חומש.