סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה – כאן המקרה הפוך: עוד לפני שהוגבהה סאה אחת כתרומה נפלה סאה אחרת. מעתה יש בתערובת שתי סאים של תרומה. אם היו שתיהן נופלות יחד הייתה כל הערמה תרומה, אבל מבחינה משפטית הערמה הפכה לחולין לפני שנפלה הסאה השנייה, עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר – הירושלמי (מג ע"ד) מגדיר את ההבדל בין התנאים. לרבי שמעון "ידיעתה מקדשתה". אם ידע שנפלה סאה של תרומה למאה סאה של חולין, עצם הידיעה "מקדשת" אותה, כלומר הופכת את כולה לחולין. "מקדשת" כאן משמעו מכילה על הערמה את ההלכה של תערובת. לחכמים "הרמתה מקדשתה", כלומר הגבהת הסאה לתרומה הופכת את הערמה לחולין. חכמים כאן מתנסחים כמו רבי אליעזר. ניתן היה לפרש את המשנה ש"חכמים" כאן הם רבי אליעזר, ברם, כאמור, כל גוש המשניות הוא אחיד ויש לפרש את כולו כחכמים החולקים על רבי אליעזר, אך מקבלים את מקצת דבריו כחומרה. קשה לשער מה היה רבי אליעזר אומר בכל המקרים, אבל קרוב להניח שבמשנתנו היה מקבל את דעת חכמים שעד שלא הגביה סאה לא הפכה הערמה לחולין, וממילא אם נפלה סאה נוספת של תרומה – הכול תרומה.
בתוספתא מוסיף רבי אלעזר ברבי שמעון: "במי דברים אמורים בזמן שלא ידע בה ואחר כך נפלה, אבל אם ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זו מותרת, שכבר היה לה להעלות" (פ"ו ה"ה). אם כן, אם ידע לכל הדעות הערמה מותרת, ורק אם לא ידע אומרים חכמים שאסור. בניגוד לירושלמי "ידיעתה מקדשתה" הוא לכל הדעות, ומחלוקת התנאים היא רק במקרה שבו לא ידע. לפיכך צריך לנסח את דעת רבי שמעון שכבר היה יכול להעלות את התרומה, וחכמים סבורים שרק הרמה או ידיעה בפועל מעלה את התרומה.