ובזו רבי אליעזר מקל ורבי יהושע מחמיר – במשנה הקודמת רבי אליעזר החמיר, לפחות לפי מסורת המסירה של המשנה, במחלוקת הבאה רבי אליעזר מקל. המשנה מודעת לכך שרבי אליעזר בדרך כלל מחמיר, ואכן רבי אליעזר ממשיך את דרכם של בית שמאי, שגם הם בדרך כלל החמירו, אך נשתמרו מהם גם הקלות.
בדורס ליטרא קציעות על פי הכד – אדם דרס קציעות על פי הכד. הקציעות הן של תרומה והכד חולין (או להפך), ואין ידוע אי זו היא – באיזה כד נעשתה תערובת זו, רבי אליעזר אומר רואין אותן כילו הן פרודות התחתונות מעלות את העליונות – הספק כאן הוא כפול. ראשית, התאנים בכד שבו נעשתה התערובת הן בספק, ושנית, ספק באיזה כד נעשתה התערובת. רבי אליעזר לשיטתו מחמיר ב"אין ידוע", ומכיוון שלא ברור באיזה כד נפלה התרומה כל הכדים נחשבים לתערובת. אבל הוא מקל בכך שהתאנים בכד נחשבות כולן כפרודות. אמנם יש להניח שהקציעות של התרומה לא התערבו בחלק התחתון של הכד; הרי התאנים כבר עשויות בגוש, וכל אשר מצטרף אל הגוש מצטרף למעלה ואינו יורד למטה. לא ברור מדברי רבי אליעזר האם הוא רואה בכל כד תערובת בפני עצמה, כלומר שבכל אחד מהם צריכות להיות מאה תאנים כדי לבטל את תאנת התרומה שהוחדרה לכד, או שצריך שבכולם יחד תהיינה מאה תאנים כדי לבטל את תאנת התרומה.
רבי יהושע אומר לא תעלה עד שיהא שם מאה כד – לפי הנוסח במשנה התאנים מתחתית הכד אינן מבטלות את התאנה של התרומה שבפי הכד. זו חומרה מצד אחד וקולה מצד אחר, משום שכך התאנים שבתחתית הכד מותרות ללא עוררין. מכל מקום, כל פי כד נחשב כתרומה, ואם יש שם מאה כדים מועילה התערובת לבטל את הכד האסור.
אמנם יש בספרות התנאים דעות שכד סתום אינו מתבטל, כלומר אם נפל כד סתום של תרומה לתוך מאה כדים סתומים של חולין אין הוא מתבטל (תוס', פ"ה ה"י), אבל כאן מאפשרים את הביטול, אולי משום שהכד אינו סתום.
בתוספתא מובא ניסוח שונה המציג את המחלוקת בלשון אחרת: "ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואינו יודע באי זו חבית דרסה, על פי כוורת ואינו יודע באי זו כוורת דרסה, דרסה בעיגול של דבילה ואינו ידוע באי זה עיגול דרסה, רבי ליעזר אומר רואין את העליונות כאילו הן פרודות, אם יש שם מאה ואחד ליטרין תעלה ואם לאו לא תעלה. רבי יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר רבי ליעזר אומר אם יש שם מאה פומין תעלה, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין. רבי יהושע אומר אף על פי (שאין שם) שיש שם שלש מאות פומין לא תעלה. דרסה בעיגול ואינו יודע היכן דרסה הכל מודים שתעלה" (פ"ה הי"א).
התוספתא אינה פותחת במשפט "בזו רבי אליעזר מקל" משום שלפי התוספתא, לפחות לפי רבי מאיר, רבי אליעזר אינו מחמיר בהרבה. יתר על כן, ראינו כי יש אפשרות לגרוס בתוספתא ההפך, שרבי אליעזר מקל גם בהלכה (במחלוקת) הקודמת. התוספתא מוסיפה עוד דוגמאות דריסה על פי חבית (במקום כד במשנה), על פי כוורת ובעיגול. החילוף כד/חבית אינו משמעותי, היו אלו שני כלים זהים שהיה ביניהם הבדל קטן בגודל46משנה, בבא קמא פ"ג מ"א, וכפי שמסביר ומפרש התלמוד הבבלי שם כז ע"א. . כוורת היא גם כד גדול ששימש ככוורת, אך ניתן היה להשתמש בו גם לשימושים אחרים. זאת ועוד, את הדבש היו מוציאים מהכוורת על ידי שבירת תחתית הכד, דבר שאִפשר את הוצאת הדבש בקלות, דרך פתח רחב ולא דרך פתח צר. כנראה גם את הקציעות הוציאו בדרך זו. הכד שימש לדחיסת התאנים, ולאחר שהפכו לגוש שברו את תחתית הכד והוציאו את הגוש כאחד47לכוורת ראו ספראי, דבש. .
דברי רבי מאיר בתוספתא הם דברי המשנה, אלא שדבריו מבוארים יותר. התאנה של תרומה התערבה בתאנים בפה הכד, ולכן אם יש שם מאה פיות ("פומין") של כדים, או מאה תאנים בפי כל כד וכד לחוד, התרומה תתבטל, ואילו רבי יהודה שבתוספתא מחמיר. לרבי אליעזר הוא מייחס את עמדתו של רבי יהושע. לרבי יהושע הוא מייחס חומרה נוספת שכל כד נחשב לסתום, בבחינת "דבר שבמניין" שאינו מתערב, אבל עיגול הדבלה אינו בבחינת כד סתום ומתערב במאה אחרים.
הבבלי מנסח את הכלל כ"דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל" (ביצה ג ע"ב). המונח "דבר שבמנין" הוא בבלי בלבד, אבל יסודותיו בדברי תנאים בתוספתא כאן ובתוספתא לעיל הקובעת "שלא אסרו אלא סתומה שבסתומות" (פ"ה ה"י; ירו', ערלה פ"ג ה"ו, סג ע"ב). בארץ ישראל המינוח הוא "דבר שדרכו להימנות"48ירו', מג ע"א; משנה, ערלה פ"ג מ"ז; ירו', שם פ"ב ה"א, סא ע"ד; פ"ג ה"ד, סב ע"ג. .
במשנה אין הבדל בין דעות רבי אליעזר ורבי יהושע בשיעור העירוב. מדברי שניהם משמע שעירוב הוא באחד למאה, וכן במשנה הקודמת. זאת אף שבמשנה ז התברר ששני התנאים חולקים גם בשאלה האם יש צורך באחד למאה ואחד (רבי אליעזר), או באחד למאה ועוד (רבי יהושע). כבר במשנה ז הערנו כי המקורות אינם מדייקים ונוקטים בשיעור הכללי של אחד למאה, ושתי המשניות האחרונות הן הוכחה לכך. אבל בתוספתא שציטטנו רבי אליעזר מדגיש "אם יש שם מאה ואחד", ואילו רבי יהושע מצוטט בצורה הכללית "אם יש שם מאה"49ליברמן מעיר על ראשונים שגרסו גם בדברי רבי אליעזר בתוספתא "מאה" בלבד. .
בתוספתא שלנו משנתנו כרבי מאיר, בניגוד לרבי יהודה, ובמשנה הקודמת משנתנו כרבי יהודה בניגוד לרבי מאיר. בירושלמי למשנתנו מצוטטת התוספתא בחילוף שמות, ומשנתנו כרבי יהודה. ראינו כי גם בתוספתא למשנה הקודמת יש חילופי נוסח המאפשרים לשנות את שמות הדוברים. קשה לחשוף את הנוסח המקורי, אבל סביר ששתי המשניות הן כאחד מהתנאים (או רבי מאיר או רבי יהודה), ולא שהאחת כאחד והאחרת כשני. עוד מן הראוי לומר שרבי מאיר הוא בעל הכלל שדבר שדרכו להימנות אינו מתבטל (ואינו מקדש – משנה, ערלה פ"ג מ"ז; בבלי, ביצה ג ע"ב; זבחים עב ע"ב). על כן יש עדויות לנוסח הירושלמי. בכלל עצמו נרחיב בפירושנו למשנת ערלה שם.