שתי המשניות הבאות קשורות זו לזו. מבחינת המסגרת החיצונית מדובר במי שהפריש חלקית את מעשרותיו או את תרומותיו, ובשתי המשניות חולקים רבי מאיר ורבנן. שתי המשניות זכו לפירושים שונים, אך נראה שיש להעדיף את הפירוש שיהיה בו הסבר לשתי המשניות. המצב הבסיסי הוא שאדם אינו יכול להפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת. בעל הבית רוצה לחלק את מעשרותיו ללוויים רבים, או מעוניין להשהות את מתנותיו. המחלוקת הבסיסית היא בתוספתא: "היה צריך להפריש בעשר ובחמש עשרה חביות של יין, מעלה את הראשונה ואומר הרי זו תרומה, ואת השנייה אומר הרי זו תרומה, דברי רבן שמעון בן גמליאל. רבי אומר: מעלה כולם לגב הבור ואומר הרי זו תרומה" (פ"ה ה"א). התמונה היא שבעל הבית תורם בשעת הכנת היין, בשעה שהוא שואב את התירוש מבור האיגום של הגת. המדובר כנראה בגת גדולה שיש בה יותר מאלף חביות יין1לפי שיעור תרומה של אחד מחמישים, עשר חביות יין מפרישים על 500 חביות יבול גולמי. הכדים הממוצעים היו של 20-15 ליטר, והמדובר בבור המכיל 1500-1000 ליטר תירוש. אם התרומה נמוכה יותר – כמות היבול הגולמי גדולה יותר. מדובר, אפוא, בבעל בית אמיד, אך כמובן הדוגמה סתמית בלבד. אבל בירושלמי הדוגמה היא של ארבע-חמש חביות (חלה פ"ג ה"ח, נט ע"ג). . דומה שהבעיה היא שאין תרומה אחר תרומה: בעל הבית יוצא ידי חובה בחבית התרומה הראשונה, ועל כן רבי חושש ממצב של תרומה אחר תרומה (לעיל פ"ג מ"ג). אבל הירושלמי (חלה פ"ג ה"ח, נט ע"ג) הציע שני פירושים אחרים. לפי הפירוש הראשון המחלוקת היא האם טבל בטל (מבטל) ברוב. כאשר תרם חבית אחת הפכו 50 חביות להיות מתוקנות, שאר היין שבבור הוא טבל והרוב מבטל את המיעוט המתוקן, על כן דורש רבי להפריש את כל התרומה כאחת. אולם רבן שמעון בן גמליאל סבור שמחשבתו מצרפת את כל התרומה כאחת, שהרי תכנן לתרום חביות רבות של יין, ורק מסיבות טכניות לא ביצע את כל התרומה כאחת. לפי ההסבר השני הבעיה היא של תרומה מן המוקף. לפי הכלל צריך לתת את התרומה מתוך אותה ערמה, על כן צריך לבצע את הרמת התרומה כולה כאחת.
נעיר עוד ונאמר שבמעשר ודאי יש מושג של מעשר חלקי או מעשר לחלקים, זאת כשמפריש אחד חלקי עשרים או שלושים, אבל בתרומה מושג זה בעייתי, שהרי יוצא ידי חובה בכמות כלשהי, כפי שנראה במשנה ג. אלא שבמקרה שלנו הוא התכוון לתרום את התרומה בחלקים, ורצה מלכתחילה לתרום כמות גדולה.
המפריש מקצת תרומה ומעשרות – המדובר באדם שכנס את היבול לביתו והוא מתעתד לאכול ממנו קמעה קמעה, לשם כך הוא מפריש גם מקצת מהתרומה והמעשר. לשם דוגמה, הוא מפריש חבית אחת לתרומה ומעשר; הוא אינו נותן בבת אחת את מלוא התרומה, מסיבות אישיות שלו. המשנה רואה לפניה תמונה של חקלאי המגדל את תוצרתו וצורך אותה בבית במשך השנה. היו גם שמכרו את התוצרת לשוק, ולא באלה עוסקת המשנה. כפי שאמרנו, בדרך כלל הפרישו את התרומה "על הגורן", ואף חכמים הנחו לעשות כן, אלא שבפועל היו גם רבים שהרימו את התרומה מאוחר יותר, ועדיין אין בכך איסור.
מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר – מותר לו להוציא מאותה ערמה כתרומה על יתר הערמה, אך לא לייעד אותה כתרומה על ערמה אחרת. ערמה זו היא בבחינת "פטור", אם כי באופן חלקי (שכן מקצת תרומתה הורמה), ואין לתרום מן הפטור על החייב. הווה אומר, מדובר רק לאחר שתרם מקצת תרומה, אבל בשלב ההפרשה הראשון ניתן לתרום גם על מקום אחר. כך מפרשים רוב מפרשים, והרש"ס גרס במפורש "על מקום אחר". אבל הרמב"ם פירש אחרת. הוא גרס "ממקום אחר", כשם שגורסים הרבה עדי נוסח נוספים2א, ב, ז, ט, כ, ל, מ, ן, פ, ץ. כתבי יד כ, ן, ץ הם עם פירוש הרמב"ם, אבל יש לראות את עדותם כעדות עצמאית ולא כחלק ממסורת הרמב"ם. ב- ז, כ, ל, פ, ץ נאמר גם בדברי רבי מאיר בהמשך "ממקום אחר". , ופירש באופן שונה לחלוטין. מי שהפריש רק מקצת תרומותיו אין הפרשתו מועילה כלל, והחבית שהפריש היא טבל. על כן הוא רשאי לאכול מאותה חבית, אבל צריך להפריש ממנה תרומות ומעשרות. אבל אסור לו לבצע את אותה הפרשה מפֵרות במקום אחר, כיוון שכשאשר הרים אותה חבית ייעד לפחות חלק ממנה למעשרות. הסבר זה קשה ביותר. החידוש העיקרי הוא שאם נתן רק מקצת התרומה אין ההרמה מועילה כלל והפֵרות הם טבל, וזה חידוש שלא שמענו עד כה. לו רצתה המשנה לומר זאת צריכה הייתה להדגיש זאת כעיקר החידוש. הסבר הרמב"ם מושפע, אולי בעקיפין, מהתוספתא. בתוספתא שציטטנו יש מחלוקת האם ניתן לתרום את התרומה בחלקים, אם כן משנתנו היא כרבי האומר שאין תרומה בחלקים. אך הקושי בדברי הרמב"ם במקומו עומד, והראב"ד על הרמב"ם ובעל מלאכת שלמה מסתייגים מפירוש זה3ראו דיונו של בעל מלאכת שלמה למשנתנו. .
הסברנו את החשש בכך שייווצר מצב של תרומה מהפטור על החייב. אפשרות אחרת לפירוש היא שהאיסור נובע מהחשש שבעל הבית יעשה לעצמו חשבונות ולפיהם ייחשבו התרומה והמעשר פעמיים: פעם על הערמה האחרת ופעם על הערמה הזו. כך יכול להיווצר מצב שבעל הבית ירצה לאכול כמות נוספת מהערמה הזאת ואז יאמר בלבו שהמעשר שהפריש הוא על ערמה זו ולא על האחרת.
לפי שני הפירושים שהצענו משנתנו היא כרבן שמעון בן גמליאל האומר שמותר להפריש תרומה ומעשר לשיעורים. לפי שני הפירושים אין הבדל בין "תרומה ומעשר" שבתחילת המשנה לבין "תרומה" בהמשך.
הסברנו שמדובר בזמן שרוצה לתרום מהפֵרות שנשארו בערמה על מקום אחר, אבל אפשר גם לפרש שהוציא חבית כתרומה ומעשר, וחבית זאת היא רק חלק מתרומתו ומעשרותיו, ורוצה להשתמש בה כתרומה על פֵרות אחרים. המשנה אוסרת מצב זה, שכן טרם השלים את חובותיו על אותה ערמה, והרי הוא ייעד את החבית כמעשרות לערמה זו ואינו יכול להסיבה לערמה אחרת.
רבי מאיר אומר אף מוציא הוא ממקום אחר תרומה ומעשרות – ניתן לפרש שרבי מאיר חולק, וכפי שהסברנו לעיל כאילו צריך לגרוס "מוציא הוא על מקום אחר". כך פירשו הרע"ב, בעל תוספות יום טוב ואחרים, והרמב"ם הוסיף שאין הלכה כרבי מאיר, וסבר כמובן שרבי מאיר חולק על הרישא. לפי גרסה זו המילה "אף" מיותרת ולא צריך היה לגרוס אותה. רבי מאיר פשוט חולק, ואולי היה עדיף לנסח "ורבי מאיר מתיר". ייתכן לפרש שרבי מאיר לא רק מתיר לתרום על מקום אחר (בניגוד לחכמים) אלא גם מתיר לתרום מערמה אחרת על הערמה הזאת, אף על פי שהערמה השנייה היא טבל והערמה הזאת היא פטור באופן חלקי. כך פירש הרא"ש, והסכים עמו בעל מלאכת שלמה.
בתוספתא (פ"ד הט"ו) מובאת ברייתא סתמית כרבי מאיר, והמחלוקת אינה נזכרת כלל.
הסברנו את הרישא ברוצה לתרום על מקום אחר ("למקום אחר"), ואת דברי רבי מאיר בתרומה למקום אחר וממקום אחר על אותה ערמה. זאת בהסתמך על המילה "אף". בכתב יד לאו (מתניתא דבני מערבא, ז ברשימתנו), במקום "אף" – "אבל". כלומר, אין הוא יכול לתרום על מקום אחר כי הערמה הזאת היא מתוקנת באופן חלקי, אבל הוא יכול לתרום ממקום אחר על ערמה זו, על החלק של הטבל שבה. ההסבר מעניין, אך עדות זו בטלה כנגד עדות יתר עדי הנוסח. כאמור, בעדי הנוסח שלנו ברישא "למקום אחר" או "על מקום אחר", ובסיפא בדברי רבי מאיר "ממקום אחר". בעל מלאכת שלמה, בחושו הלשוני, הסיק שהרמב"ם גרס גם ברישא "ממקום אחר", ובעל תוספות יום טוב מעיר שיש לגרוס או בשניהם "למקום אחר" או בשניהם "ממקום אחר". זאת לפי פירושו שרבי מאיר חולק על הרישא. ברם, כאמור, נראה שרבי מאיר מוסיף על הרישא בלשון "אף", וכמובן איננו יודעים מה חושבים חכמים על המקרה שרבי מאיר דן בו. חילוף לשון דומה מצוי במשנה ה להלן. אלא שהבדל גדול בין המשניות. כאן ניתן לתלות את חילוף הנוסח בחילוף תוכן, ברם במשנה ה ברור שמדובר בתרומה על מקום אחר. אף על פי כן חלק גדול מכתבי היד, ובעיקר מן הבבליים, גורס "למקום אחר". נמצאנו למדים שאין בין "ממקום אחר" ל"למקום אחר" אלא חילוף לשון וסגנון, ולשווא התקשו בכך בעל מלאכת שלמה, בעל תוספות יום טוב ואחרים.
משנתנו מניחה שקיימת אפשרות לתרום על מקום אחר או ממקום אחר, אלא שבמקרה זה יש אולי מקום לאסור מסיבה מיוחדת. בפירושנו להלן (מ"ד) נראה שיש החולקים על הנחה זו, וכל האפשרות לתרום על מקום אחר, שאינו מן המוקף, שנויה במחלוקת.