המשנה מביאה את הנימוק המדרשי להלכות שבמשנה הקודמת. את המשנה עצמה הסברנו לעיל.
ומנין שיקדמו ביכורים לתרומה זה – ביכורים, קרוי תרומה [ו]ראשית – בביכורים נאמר "ראשית בִכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" (שמות כג יט; לד טו), וגם נאמר "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה" (דברים כו י). ביכורים מכונים גם תרומה: "והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולֹתיכם וזבחיכם מעשרֹתיכם ותרֻמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' " (דברים יב יא; השוו שם יב יז). חכמים הבינו שתרומה כאן היא הביכורים (ספרי דברים, סג, עמ' 130 ומקבילות). הדרשה באה משום שבשני הפסוקים מדובר על הבאת תרומה למקדש, ולפי ההלכה התנאית אין חובה להביא את התרומה למקדש. עבור המשנה דרשה זו מובנת מאליה וידועה; עם זאת, את הפסוק עצמו ניתן להבין גם כמתייחס לתרומה רגילה. במקרא, בספרות חז"ל ובספרות בית שני באה לידי ביטוי דעה שיש להביא את התרומה למקדש, או שלפחות היה זה נוהג מקובל29אופנהיימר, מעשרות; אופנהיימר, הפרשת מעשרות. . יש מקום לשער שגם הצו המקראי ראה לפניו מציאות זו, על רקע ריבוי המקדשים בכל יישוב. מכל מקום, למשנה ברור שהבאת תרומה לבית ה' היא רק בביכורים, וזה קרוי תרומה [ו]ראשית – גם תרומה מכונה כך, תרומה כשמה, ו"ראשית" – "ראשית דגנך תירֹשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח ד). אם כן, למה יש להפריש ביכורים לפני תרומה, אלא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל – כשמם "ביכורים". כאמור, בפירושנו למשנה הקודמת ראינו שביכורים מפרישים מפרי לפני שנקטף, וברור שהם הראשונים, אם כי כפי שהעלינו יש גם המתירים להפריש תרומה וביכורים כאחד.
ותרומה לראשון שהיא ראשית – תרומה תקדם למעשר ראשון משום שנאמר עליה "ראשית", ומעשר ראשון לשיני שיש בו ראשית – במעשר ראשון יש מרכיב של תרומה שהוא בבחינת "ראשית".
בדרך כלל אין במשנה דרשות והן מצויות בעיקר במדרשי ההלכה, ברם אין זו גם תופעה חריגה וייחודית30למדרשים נוספים ראו, למשל, פירושנו לשבת פ"ט מ"ב; כלאים פ"ט מ"ח; ברכות פ"ט מ"ה ומשניות נוספות. . בספרות חז"ל ההבדל בין סגנון המשנה לסגנון מדרשי ההלכה היה רופף למדי, ומשנתנו מצטרפת לעדויות לכך. גם במשנה הקודמת יש דרשה מפסוק, אלא שיש הבדל גדול בין שתי הדרשות הללו. הדרשה במשנה הקודמת היא פשט אפשרי בפסוק, או שהיא לפחות קשורה לפשט הכתוב. אמנם הצענו גם אפשרות פרשנית אחרת שלדעתנו עדיפה, אבל הדרשה אינה מפליגה ואינה חורגת מהבנה רגילה של הפסוק. אין צורך לשנות את מבנה הפסוק או להעניק לו משמעות שלא בעניינו, אבל הדרשה במשנתנו כבר מפליגה יותר. הפירוש לפסוק בדברים יב יא אינו פשט הכרחי אלא פירוש קשה, והדרשה במשנה מתבססת עליו ומוציאה מהמילים מסקנות הלכתיות שאינן רמוזות בפסוק. חוקר חשוב אחד טען שאין במדרשי התנאים דרשות מפליגות, ודרשות הכתובים התנאיות הן פשט אפשרי של הכתובים31נאה, אם למסורת. . דומה שמשנתנו מצביעה על כך שמסקנה זו מופרזת. יש דרשות תנאיות שהן רחוקות מפשט הכתוב ושהן בנויות על דרשות נוספות. עם זאת, הוא צודק שרוב הדרשות התנאיות אינן מפליגות, ולא כאן המקום להרחיב בכך.