המשנה היא הסבר ישיר למשפט האחרון של המשנה הקודמת, כאילו היה כתוב "כיצד הראשונה אינה מדמעת?". נראה שההגדרות שבמשנה נכונות ומתאימות לכל המקרים שנאמר עליהם "יתרום ויחזור ויתרום".
נפלה אחת מהן בתוך החולין אינה מדמעתן – אם נפלה סאה תרומה לערמה של חולין כל החולין הם בחזקת תרומה, על כן צריך להתייחס לכל הערמה בקדושת תרומה, אלא שהקלו חכמים ואפשרו לבעל הבית למכור לכהן את כל הערמה חוץ מאותה סאה שניתנת לו כתרומה. הכהן ישלם לבעל הבית את דמי הערמה, אך התעריף יהיה כמובן זול יותר, שכן הביקוש לפֵרות תרומה קטן הרבה יותר.
נפלה שנייה למקום אחר – לערמה אחרת, אינה מדמעתן – הדימוע הוא מצב של ספק, והתרומה השנייה היא ספק תרומה ואין ספק עושה ספק נוסף.
נפלו שתיהן למקום אחד – לאותה ערמה, מדמעות ביקטנה שבישתיהם – בקטנה שבין שתיהן. ברור שבערמה מצויה סאה של תרומה, אך לא ברור אם זו התרומה הראשונה או השנייה, על כן הערמה כולה מדומעת, כלומר ספק תרומה, אבל אנו מניחים שהתרומה היא הכמות הקטנה מבין השתיים, כך שניתן למכור את כל הערמה חוץ מדמי כמות התרומה הקטנה יותר. דיני תערובת נלמדים במשניות אחרות (ראו פירושנו לערלה פ"א מ"ו ומכשירין סוף פרק ב). כמו בנושאים אחרים שעמדנו עליהם במבוא הכללי לפירוש המשניות ננקטות גם בנושא זה סדרת אפשרויות (רוב ומיעוט, אחד לשישים, אחד למאה, אחד למאתיים, אחד לאלף, לפי תנאי המקרה ועוד אפשרויות כיוצא באלו). ניכר שכל נושא נקבע לחוד ולא הייתה מדיניות אחידה בנושא. כל נושא נקבע לגופו, ולא נעשה ניסיון לאחד את הכללים המקומיים השונים.