ר' יוסה אומר כל הנישלקים עם התרדים אסורין – כפי שפירשנו במשנה הקודמת דברי רבי יוסי מוסבים על דברי המשנה הקודמת לפי הנוסח ששנה רבי יוחנן "כל הנשלקין מותרין", ורבי יוסי חולק וסובר שכל הירקות, או מאכלים אחרים, המתבשלים עם התרדים, ולו בישול קל, אסורים. דבריו מנומקים: מפני שהן נותנין את הטעם. התרדים אינם הצמח הידוע כיום בשם זה; צמח זה לא היה ידוע בימי המשנה. התרד הוא הירק הידוע בימינו בשם הסלק (Beet)37ראו לאו, פלורה, כ"א, עמ' 347. (איור 32).
ר' שמעון אומר כרוב שלשיקי – כרוב הגדל בשדה מושקה, עם כרוב של בעל – כרוב של תרומה שגדל בשדה בעל, בשדה המושקה במי גשמים, אסור מפני שהוא בוליע – הכרוב של שיקי בולע מן הכרוב של בעל. אף רבי שמעון מצמצם את ההיתר הכללי במשנה הקודמת המתירה את כל הנשלקים זה עם זה.
ר' עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה – אוכלים של איסור והיתר המתבשלים זה עם זה, מותרין – לבשלם כאחד, אלא עם הבשר – אלא אם כן מתבשלים עם בשר של איסור. הבשר פולט בבישול מטעמו והטעם נבלע באוכלים האחרים המתבשלים עמו. כך משתמע מדברי התוספתא: "רבי עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין אלא עם הבשר. בשר בבשר אסור" (פ"ט ה"ד). רבי עקיבא הוא הדובר בכל נוסחאות המשנה והתוספתא, וכך אף בדיון שבירושלמי. בדפוסי הבבלי ובמעט עדי נוסח: רבי יהודה. גישתו של רבי עקיבא היא בבחינת קול שונה בהלכה, והוא מקל ביותר בדיני תערובות.
ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אסרת ואינה נאסרת – הכבד של איסור שנתבשל עם ירקות של תרומה אוסר מכיוון שנותן מטעמו לירקות, ואין כבד של היתר נאסר מחמת ירקות של תרומה, מפני שהיא פולטת ואינה בולעת – כך לפי פירושו של רבינו נסים לחולין (סימן תתנד, מ ע"א). בימיהם של תנאים בישלו את הכבד ולא הצריכו צלייה כנוהג המאוחר המקובל כיום38ראו הסוגיה בחולין קיא ע"א, ואלפסי שם. . הלכה זו שנויה אף בתוספתא: "רבי ליעזר אומר כבד אוסרת ואינה נאסרת" (פ"ט ה"ה)39כך כנכון בכ"י ערפורט ובסוגיה בחולין קיא ע"א, וכן בספר יחוסי חכמים ואמוראים, ערך "זריקא", ב, עמ' רו. הדיון בפירושו של ליברמן משובש. , ובהמשך התוספתא: "רבי ישמעאל בי רבי יוחנן בן ברוקה אומר שלוקה אוסרת ואינה נאסרת, מתובלת אוסרת ונאסרת".
מחלוקת זו מובאת בתלמוד הבבלי (חולין קיא ע"א). לפי נוסח בעל הלכות גדולות ד"ו (קלג ע"ד): "רבי אליעזר אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אוסרת ונאסרת, שלוקה אוסרת ואינה נאסרת". נוסח זה תואם את דברי הגמרא שמביאה את הברייתא "כתנאי" לעניין בישול של הכבד40והיא מעין הגהתו של הגר"א בשנות אליהו למשנתנו ובביאורו ליורה דעה סימן עג סק"ו, אות יב. . תנא אחרון, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, החמיר על ההלכה שנשנתה בשם רבי יוחנן בן נורי ורבי אליעזר. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבור שמבושלת אוסרת ונאסרת ורק שלוקה, שאינה מבושלת ממש, אינה נאסרת.