מי שזכה – בפיס השני, בקטרת היה נוטל את הבזך מתוך הכף – בטיפול הראשון בבוקר הוזכרו הכף והבזיך והתחבטנו בפירושם, ונותנו לאוהבו או לקרובו – הקטרת הקטורת נחשבה לשיאה של העבודה, שכן הקטורת רוחנית יותר מהבשר ומהאש הגשמיים. מכל מקום עבודה זו נעשתה בפנים, וביום-יום לא הייתה פעולה קדושה ממנה. מי שזכה בא, וכנראה הוא זכה בכך פעם בחייו2כפי שפירשנו את המונח "חדשים לקטורת". , כיבד ידיד או קרוב בטיפול השני בקטורת.
נתפזר ממנו – מהבזיך שבו היה מלאי הקטורת, לתוכו – לתוך הכף, נותנו לו בחפניו – חופן אותו ומניחו על המחתה, ומלמדים אתו הזהר – ברוב עדי הנוסח "הוי זהיר", ולשון זו מתאימה יותר למשניות זיכרון המקדש שלשונן מרוממת, שמא תתחיל מפניך – שמא תבער האש לפניך, שלא תכבה – תיכווה, תקבל כווייה. וי"ו כפולה נכתבת בכתיב הארץ-ישראלי כ-ב.
היתחיל מרדד – את הגחלים כדי שהגחלים "יתפסו" את הקטורת, ויוצא – לא נאמר שהשתחווה ויצא, אבל מן הסתם היה חייב בהשתחוויה כמו קודמיו.
לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר – הממונה מפעיל את המלאכות, ויש להניח שהורה על התחלת עבודתו של כל אחד. אבל כאן הדבר מודגש שכן הממונה ניצב, מן הסתם, במרכז העשייה, כלומר ליד המזבח, ומשם ניהל את הכוהנים הבודדים שעבדו בדממה במקדש בפנים. בעל איגרת אריסטיאס מזכיר בהתפעלות את הדממה: "ועבודת הכהנים אין למעלה ממנה לזריזות ואף לערך יפיה ודממתה" (צב). הדממה היא ניגוד לקולות המקדש שנמנו לעיל פ"ג מ"ח.
אם היה כהן גדול – מקטיר את הקטורת. ביום כיפור עבד הכוהן הגדול "לבד"3בפירושנו למסכת יומא הראינו כי היו לו עוזרים שונים, אך הוא ניצב לבדו בקדמת הבמה. , וכמובן גם הקטיר את הקטורת. גם ביום חול עשוי היה הכוהן הגדול להשתתף בעבודה, וכנראה אז נהג להקטיר קטורת (לא על חשבון מי שזכה בפיס, אלא על חשבון אחד מידידיו של הזוכה).
הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר – הממונה פונה אליו בלשון כבוד, אבל אפילו הכוהן הגדול אינו עובד באופן עצמאי אלא בהנחיית הממונה.
ופרשו העם – הציבור שצפה בעבודה מתחיל להתפזר.
הקטיר והשתחווה ויצא – הציבור התפזר מן הסתם רק לאחר ברכת כוהנים (להלן), וסדר התיאור אינו מדויק.
הכוהן הגדול היה בראש ובראשונה דמות פוליטית, ובשלהי ימי הבית השני ייצג את העם לפני הרומאים. קודם לכן, בימי החשמונאים, הוא היה המלך עצמו, ובימי מלכות הורדוס ניטל ממנו הכוח הפוליטי. מעבר לכך הוא ניהל את המקדש מבחינה מערכתית (הוא לא ניהל את העבודה היום-יומית, אך היה ראש המערכת). בנוסף לכך יש לזכור שהיה בדרך כלל צדוקי. קשה להניח שביום-יום היה לו זמן לעבוד ככוהן רגיל. ברם עם כל זאת הוא היה אישיות דתית, גם אם היה צדוקי, היה ירא ה' בדרכו, ומדי פעם הצטרף אל אחיו הכוהנים. לציבור ולכוהנים היה זה, מן הסתם, יום מאושר שבו זכו לראות את הכוהן הגדול בבגדיו ובתפארתו4ראו פירושנו ליומא פ"ז מ"ה. . בגדי הכוהן הגדול היו בידי הרומאים אך לחגים הם נמסרו לעם, כלומר ניתנו לכוהן. מן הסתם כאשר רצה הכוהן לעבוד לא הפריע לו היעדר הבגדים, ובגדיו היו מפוארים גם אם הרומאים החזיקו באביזרי הקודש. עם זאת עבודה ללא הציץ או החושן היוותה, מן הסתם, תזכורת כואבת לו ולעם שעדיין מלכות רומא בשלטון.