הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם ולמזבח – המגרפה נזכרה לעיל פ"ב מ"א ככלי שאתו ניקו את המזבח משאריות עצים וגחלים.
אין אדם שומע קול חבירו בירושלם מקול המגריפה – מובן שיש כאן הפרזה; בקול המגרפה עסקנו לעיל ברשימת ה"קולות שבמקדש" (פ"ג מ"ח), ושלשה דברים היתה משמשת כהן שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הכהנים ניכנסים להשתחוות – כמתואר במשנה הבאה, והוא רץ ובא – מצטרף לחבריו, ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלוים ניכנסים לדבר בשיר (להלן פ"ו מ"ד) והוא רץ ובא וראש המעמד היה מעמיד טמאין בשערי המזרח – במעמד זה נעסוק בסוף מסכת מידות. המבנה ספרותי – שלושה תפקידים: לכוהן, ללוי ולישראל.
התיאור של מסכת תמיד היה באופן כללי לפי סדר האירועים, אלא שקשה היה לסדר באופן מלא סדרת אירועים המתחוללים בו בזמן במקומות שונים. משנתנו יש בה יותר גוון ספרותי. בסיסה הוא המספר 3 המופיע בעוד הקשרים במסכת תמיד, כגון שלוש מעלות (פ"ג מ"ט); שלוש ברכות (פ"ה מ"א; פ"ז, מ"ב); שלושה שערים ולשכות (מידות פ"א מ"ד-מ"ה; פ"ב מ"א) וכמובן במשנתנו (פעמיים – פסכתר ומגרפה). משנתנו גם מחברת היטב את המשניות הקודמות למשניות הבאות. פרקים ג, ד, ה מסתיימים כולם בתיאור של היבט מרומם וספרותי של המקדש, אם זה היבט טקסי (תיאור התהלוכה בפרק ד) או היבט ספרותי, הקולות של המקדש בפרק ג ובמשנתנו.