אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת – זו העדות הקדומה ביותר לקריאת שמע ולסדריה. אנו מכירים את קריאת שמע כפי שעוצבה במקורות חז"ל, בסידורים, בכתבי הגניזה ובספרות הגאונים, וכמובן בספרות הפוסקים העשירה. אך במשנתנו מתוארים שלביה הקדומים של המצווה. קריאת שמע אינה מופיעה כמצווה ברורה בתורה. אמנם נאמר "ושננתם לבניך", אך עדיין אין זו ראיה לטקס של קריאת שמע, והמקור הקדום ביותר הוא ממשנתנו ומספרות מקבילה (יוספוס וכו'). רק כאן נמסרים הפרטים בדבר הברכות. מבחינת סדרי המקדש ברור שזו תוספת המפרידה את השחיטה לשני חלקים. העדות הבאה לסדרי קריאת שמע היא מסכת ברכות (פ"א מ"ד), בה כבר מברכים שתי ברכות לפני קריאת שמע.
לפנינו סדרו של מעמד ציבורי קדום שעיצובו קדם לעיצובה של התפילה. שלוש הברכות האחרונות הן ראשיתה של תפילת הציבור שהכוהנים מתפללים עם העם ("את העם" במובן עם העם). לפני התפילה הם קוראים את קריאת שמע הכוללת את עשרת הדיברות. כידוע נכללו עשרת הדיברות בקריאת שמע הקדומה והוצאו בגלל "טענת המינים"1ראו על כך במפורט במבוא למסכת ברכות; פליישר, מחקרים, עמ' 137; גינצבורג, פירושים ג, עמ' 28. . לענייננו חשובה הברכה שלפני קריאת שמע. התלמודים כבר שואלים מהי אותה ברכה אחת, ומדוע אין הכוהנים מברכים שתי ברכות כמקובל בימיהם (ובימינו). בירושלמי מובאים דברי רב מתנה בשם שמואל המפרש שבירכו ברכת התורה. על כך הגמרא שואלת מדוע לא בירכו "יוצר המאורות", ועונה "עדיין לא יצאו המאורות" (ירו', ברכות פ"א ה"ד, ג ע"ג). ההסבר האחרון קשה, שהרי קריאת שמע נערכה לאחר הבאת תמיד של שחר אל הכבש, ולאחר סדרת עבודות שהחלה לאחר הקרבת התמיד עם הנץ החמה (לעיל פ"ג מ"ב), וודאי שהמאורות כבר יצאו. יתר על כן, לפי ההלכה, מחוץ למקדש קוראים שמע עם הנץ החמה2ראו לעיל, משנה ג. , ובשעה זו לא יצאו עדיין מאורות! אולי ניתן היה להבין תירוץ הפוך, שאת ברכת "יוצר אור" אמרו עם הנץ החמה, אך אם כך קשה מדוע לא נזכרה זו במפורש.
בתלמוד הבבלי יש שתי הצעות הבאות לבאר למה המשנה מתכוונת ב"ברכה אחת", האחת בשם שמואל, והיא "אהבה רבה", והאחרת בשמו של רב זריקא בשם ריש לקיש, "יוצר המאורות" (ברכות יא ע"ב)3חילופי השמות בין הירושלמי והבבלי מעניינים. בירושלמי הדובר הוא רב מתנה בשם שמואל הבבלי, ובתלמוד הבבלי רב מתנה אינו יודע לענות, ורב יהודה עונה בשמו של שמואל. . חשוב להעיר שהתלמוד מעיד על אמוראים ש"לא היה בידיהם", כלומר שלא ידעו לענות. על התשובה של ריש לקיש התלמוד מספר "לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר", כלומר הדעה לא נאמרה במפורש אלא הגמרא הסיקה אותה ממסורת אחרת שהובאה משמו של רב זריקא בשם ריש לקיש. אין כאן אפוא מסורת לימודית, אלא פרשנות מאוחרת למשפט קדום מוכר.
מכל מקום, בידינו שלוש הצעות לברכה ראשונה:
1. אהבה רבה
2. ברכת התורה
3. יוצר המאורות.
במצב כזה של מחלוקת נותר לנו רק לשקול את הנתונים ולשער את רמת סבירותם. יש מהמפרשים שניסו לתאם בין התלמודים ולהציע שברכת "אהבה רבה" היא ברכת התורה. ברוח זו נכללו בתפילה כבר בימי הביניים משפטים מספר העוסקים בלימוד תורה. ברם עיון בנוסח התפילה מביא לשחזור היסטורי שונה. הברכה-תפילה המתאימה לקריאת שמע היא ברכת "אהבה רבה" (או "אהבת עולם") המסתיימת ב"אוהב עמו ישראל", זאת מכיוון שקריאת שמע עוסקת באהבה וממשיכה במצוות האהבה – "ואהבת את ה' אלוקיך". רבי עקיבא פיתח את תורת האהבה לבורא עולם אך הרעיון קדם לו בהרבה, ונראה שהמשנה המתארת את ימי הבית הכירה אותו.
במקדש לא בירכו ברכת "יוצר מאורות" בפשטות משום שזו טרם התגבשה, או שהייתה תפילה חדשה שטרם שולבה בעבודת בית המקדש, שהרי בית המקדש נוטה מטבעו לשמרנות. ברכה על לימוד התורה נוצרה רק מאוחר יותר, או שעל כל פנים לא נאמרה במקדש. ברכה כזאת היא מעין ברכה על המצוות. אין לנו עדויות לכך שברכות על המצוות נהגו מחוץ למקדש, לפני החורבן4ראו פירושנו לפסחים פ"י מ"ט. . כפי שאמרנו גם הרשימה של ברכות הכוהן הגדול אחרי קריאת התורה (במעמד הקהל וביום הכיפורים) מוכיחה כי לא נאמרה ברכה על לימוד תורה לא לפני הקריאה ולא בכל יום.
מאוחר יותר, בימי התנאים, עלה מאוד ערכו של לימוד התורה, ולחכמים חשוב היה עד מאוד לשלב את ברכת התורה בכל מעמד שהוא, על כן באו ההצעות כאילו הברכה שלפני קריאת שמע היא ברכת התורה. נטייה זו של חכמים להדגיש את לימוד התורה בכל הזדמנות בולטת בהזדמנויות רבות. כך, למשל, הם רואים בקריאת שמע מימוש של מצוות לימוד תורה5כגון ספרי דברים, לד, עמ' 60-61; בבלי, קידושין ל ע"א, ועוד. . ברם קריאת שמע עומדת בפני עצמה וכמעמד בפני עצמו, כהצהרה ציבורית לאהבת ה' ולמחויבות לו ולמצוותיו. מבחינה מהותית אין היא חלק מלימוד התורה, אף שתוכנה הוא כמובן פרקי מקרא. דוגמה אחרת היא ההתפתחות ההיסטורית של ברכת התורה. המשנה מדברת על ברכה על לימוד התורה, הירושלמי מוסיף ברכה על לימוד מדרש, והתלמוד הבבלי אף על לימוד המשנה6ירו', ג ע"ג; בבלי, יא ע"ב. לסוגיה בבלית זו שתי נוסחאות עיקריות. .
והן ברכו – ברכה אחת, את ברכת המאורות כפי שהצענו לעיל, וקראו עשרת הדברים – כחלק מקריאת שמע, שמע והיה אם שמוע [ו]תשמע ויאמר – שלושת החלקים של קריאת שמע, ובֵרכו את העם – כך אנו מציעים לנקד, כלומר כהמשך התיאור של פעולות הכוהנים, אבל אפשר גם לנקד בָרכו, כלומר שזו ההוראה של הממונה לברך, שלש ברכות אמת ויציב ועבודה – מהן התפתחה תפילת שחרית שלנו, וברכת כהנים – הכוהנים בירכו את העם, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא – במבוא למסכת תענית עסקנו במשמרות. המשמר הוא קבוצה מעיירות ישראל באזור המלווה את הכוהנים ומסייעת להם מעט.