המשנה מפסיקה את תיאור סדר הפעולות לטובת סדרת מעשים הקשורים למקדש. כולם באים לתאר את יופיו, גודלו והרושם האדיר שעשה. אין ספק שמשנתנו אינה באה מאותו מקור מקדשי שהיה אחראי על התיאור הסדור עד עתה. בסיכום המשנה נחזור ונברר שאלות אלו. משנתנו מיוחדת לא רק בתוכנה, שאין בו מסדר עבודת המקדש, אלא גם באופייה האגדי, ובעיסוק המרובה והמיוחד בקולות וצלילים42ראו שוורץ, יריחו. . לדעתנו יש במשנה מעין שיר הלל למקדש, שכל שורה בו פותחת במילה "מיריחו". שיר הלל למקדש וליריחו כאחד. הקולות והריחות של המקדש עומדים בניגוד ובהשלמה לתיאור הדממה והשקט (להלן פ"ו מ"ג)43שוורץ, יריחו. .
מיריחו – כל מסורות המשנה עוסקות ביריחו, יום הליכה ממזרח לירושלים. ודאי שאם שומעים ביריחו קול מסוים שומעים אותו גם בצפון וגם בדרום (ברקאי וחברון הנזכרים לעיל). הדגשת יריחו נובעת, לדעת שוורץ, מהקשרים המיוחדים שבין שני המקומות. יריחו הייתה המשענת הלוגיסטית של המקדש, והיו בה כוהנים רבים (ואחוזות ממלכתיות, ואולי גם אחוזות של המקדש)44ראו המבוא למסכת מעילה. .
היו שומעין קול שער הגדול שניפתח – ללמדך שפתיחת השער עשתה רעש גדול ורושם רב. השער הגדול נזכר במשנה הקודמת ולא נאמר שקולו היה רם במיוחד, אך הקול הוא סימן פנימי לקצב העבודה, ונאמר במפורש שקולו שימש סימן לשוחטי התמיד. קשה שאין מזכירים כאן את התקיעה לפתיחת השערים, שמן הסתם קולה היה חזק יותר מחריקת צירי השער. להלן נענה על שאלה זו.
מיריחו היו שומעין קול המגריפה – המגרפה נזכרת לעיל ולהלן ככלי שבו ניקו את המזבח (פ"ב מ"א), ובסיום העבודה השליך אותה כוהן אל בין האולם למזבח וקולה היה נשמע למרחוק (להלן פ"ה מ"ו). ברור, אפוא, שהייתה במשנה מסורת על קול המגרפה, ומשנתנו מפתחת את האגדה ואת הגוזמה.
מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מכנה לכיור – המכונה שבן קטין תרם להרמת הכיור וקולה נזכרים גם הם לעיל, פ"א מ"ד. שם הקול הוא סימן פנימי ואחד מפרטי הטקס, אך איננו חזק במיוחד.
מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז – גביני הכרוז נזכר ברשימת הממונים במקדש בשקלים פ"ה מ"א. במקורות התנאיים לא נאמר מה היה תפקידו, אך לפי השם הוא היה מעין מנחה שהכריז בקול רם על הפעולות במקדש. בתלמודים מפורט: "גביני כרוז שהיה מכריז בבית המקדש מה היה אומר הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל למעמד. אגריפס המלך שמע קולו עד שמונה פרסאות ונתן לו מתנות הרבה" (ירו', שקלים פ"ה ה"א, מח ע"ד). החצי הראשון (ההכרזה שלו) מופיע גם בבבלי (יומא כ ע"ב). אם כן, במקבילות נזכר האיש ונזכר קולו.
מיריחו היו שומעין קול החליל – החליל אינו נזכר במשנתנו, אבל נגינת החליל של הלוויים נזכרת כמובן פעמים רבות (ראו ערכין פ"ב מ"ג). צירוף ישיר של קול וחליל, מעין אלו שנזכרו קודם, אין בידינו. אבל בבבלי נאמר: "דברו נביאים לשון הבאי: דכתיב (וכל עם הארץ) מחללים בחלילים וגו' ותבקע הארץ לקולם" (כט ע"א)45מלכים א א מ. הבבלי קושר פסוק זה למשנתנו, וכן חולין צ ע"ב. .
מיריחו היו שומעין קול הצילצל – הצלצל מופיע במשנתנו בהמשך, אבל הממונה על הצלצל מופיע ברשימת הממונים בשקלים פ"ה מ"א, והוא מופיע ככלי עצמאי ברשימת כלי הנגינה במקדש (ערכין פ"ב מ"ה) (איור 60).
הוא אומר הגיע – משפט זה כתוב בכתב יד אחר וכאילו בא להשלים את השורה. המשפט הוא הבאה בסגנון אחר של משנה ב לעיל. המשפט איננו בכתבי היד הטובים.
בחלק מעדי הנוסח, כולל כתב יד ליידן שהוא מקור מהימן בדרך כלל, נוסף: "מיריחו היו שומעין קול השיר" – הכוונה לשיר של הלוויים, "מיריחו היו שומעים קול השופר" – גם משפט זה מופיע רק בחלק מעדי הנוסח, אבל גם בעדי נוסח טובים. בחלק מעדי הנוסח נוסף "ויש אומרים אף" – כך גם ב-מיל, ואצלנו המשפט הבא מופיע ללא כל הסתייגות. בכתב יד פ, למשל, כל המשפט העוסק בקולו של כוהן גדול איננו.
קולו שלכהן גדול בשעה שהיה מזכיר את השם ביום הכיפורים – אזכרת השם מתוארת במשנת יומא פ"ו מ"ב. בפירושנו שם ראינו שהכרזה זו אינה מופיעה בכל המקורות, ומי שכלל אותה במשנתנו הניח שאכן מזכירים את השם המפורש במקדש. כאמור, משפט זה חסר ב-פ ובעדי נוסח נוספים.
עד כאן עסקה המשנה בקולות. עתה המשנה עוסקת בשני תיאורים של ריח: מיריחו היו מריחים ריח פיטום הקטרת אמר רבי לעזר בן דלגיי – במנ ובמעט עדי נוסח מאוחרים נוספים דגלאי, עזים היו לבית אבא בהרי מכבר – מכוור הוא מבצר חשמונאי שהפך למבצר מלכותי וארמון חשוב בימי הורדוס ובני פיליפוס (איור 61). לאחר מרד החורבן או מרד בר כוכבא ננטש היישוב היהודי במקום. איננו מכירים את אלעזר בן דלגאי. סביר להניח שאזור מכבר (מכוור) היה באופן טבעי מרכז מרעה. מכבר מצויה דרומית ליריחו, ובנוסחת אבות דרבי נתן מסביר העורך המאוחר: "ויש אומרים אף בהרי מכבר"46הרשימה איננה בנוסח א אלא רק בנוסח ב, פל"ט, עמ' 601. נראה שהיא תוספת מאוחרת באבות דרבי נתן. , והיו מתעטשות מריח פיטום הקטרת.
סדר הקולות שונה בין כתבי היד השונים. תופעה זו אינה מפתיעה, ומתחוללת לעתים קרובות ברשימות שהסדר בהן אינו חשוב. אלא שבמקרה זה נתון זה מצטרף לנתונים אחרים המעידים על מקורו הרופף של הטקסט. שוורץ47שוורץ, משנת תמיד. כבר הראה שהבבלי לא הכיר את משנתנו (יומא לט ע"ב; כ ע"ב), וכנראה גם לא הירושלמי וקהלת זוטא (טו יח, עמ' עו). הם מביאים נוסח קרוב או רחוק של המשנה, אך לא כמשנה. באבות דרבי נתן הרשימה מופיעה בתור תוספת לנסי ירושלים (פל"ט, נב ע"א). היא מורכבת משתי מסורות, האחת עוסקת רק בצירי השער הגדול והאחרת מכילה את הרשימה כולה, ומתחילה בשיר. סביר להסיק מכאן שהעורך לא הכיר את משנתנו כמשנה, ולכן לא התחיל בשער הגדול הנזכר במשנה הקודמת. בירושלמי המשנה שלנו מופיעה כהמשך מדרשי למשנה בסוכה: "ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה" (סוכה פ"ה מ"ג; ירו', שם נה ע"ב). מעניין שהמסורת הברורה במשנת סוכה לא שוקעה במשנתנו. אבל מהבאתה בירושלמי די ברור שהתלמוד הכיר את רשימת הנסים, אך לא הכירה כמשנה. עם זאת הרשימה מתחילה בשער הגדול, וכפי שנראה להלן זו ראיה שהרשימה נוסדה במקורה בעקבות משנתנו.
נראה, אפוא, שהרשימה חדרה מתוך המקורות האמוראיים לתוך המשנה. שוורץ מכנה אותה "משנה ביזנטית". אנו סבורים שזו הגדרה מופרזת קמעא, אך היא ודאי איננה משנה. ברור גם שהרשימה היא מדרש בעקבות משנתנו. לכן היא מתחילה בשער הגדול, שזה סוף המשנה הקודמת. סדר הנסים במשנה שונה מעד נוסח אחד למשנהו, כמפורט בטבלה48ראו גם הטבלה במאמרו של שוורץ. בעקבות בדיקה קפדנית של חילופי הנוסח מתברר שחלו בה טעויות, אך התמונה הכללית של חילופי סדר נשארה. . מאחר שלהערכתנו היה קובץ קדום של זיכרונות מקדש אפשר שהברייתא נכנסה לקובץ זה בתקופה מאוחרת, אך איננו יכולים לדעת כיצד נוצר הקובץ ונערך.
סדר הפרטים במשנה
קהלת זוטא הוא כ- מל, חוץ מחילוף שיר ושופר. בעל קהלת זוטא יודע לומר שחמישה קולות הם, אך מונה את הרשימה של המשנה (בנוסח של מל). בנוסח אבות דרבי נתן אכן חמישה קולות בלבד. נראה, אפוא, שלאבות דרבי נתן היה נוסח מקורי ושונה של חמישה קולות. בעל קהלת זוטא הכיר נוסח זה, אבל גם את נוסח המשנה (כמשנה או כטקסט אחר), וצירף את הכותרת מאבות דרבי נתן לרשימה של טקסט המשנה. אבות דרבי נתן שומר על חמישה קולות. הרשימות מתחילות בשער הגדול, שהוא סוף המשנה הקודמת. אנו מציעים שפעם הייתה המשנה כתובה ברצף, כנוסח כתב יד פרמא: שער, צלצל, מגרפה, חליל, מוכני, גביני הכרוז, קטורת; בשלב כלשהו ערך מישהו את הרשימה בשני טורים. כוונתו הייתה שיש לקרוא שער, צלצל, מגרפה, חליל וכו', ובעל כתב יד קופמן העתיק את הרשימה כאילו כל טור מהווה רצף בפני עצמו: שער, צלצל, מגריפה וכו':
שער, צלצל,
מגרפה, חליל,
מוכני, גביני הכרוז,
קטורת.
המעתיק, או המקור שלפניו, הוסיפו את הכוהן הגדול אחרי שהרשימה כבר הייתה לטור אחד. לבעל מל היה נוסח דומה, אלא ששם התחלפו גביני הכרוז והמוכני של הכיור, ונוסף הכוהן הגדול. ייתכן שסדר הדברים הפוך, כלומר שקודם הייתה הרשימה של כתב יד אוקספורד (מנ ועוד), ואחר כך שני טורים שבעל כתב יד פרמא פיענח באופן מוטעה. בעניין זה של קדימות אין בידינו ראיה.
מעבר לצד הטקסטואלי, נראה שלפנינו רשימה שאינה תלויה במציאות היסטורית-רֵאלית אלא מסכמת את הזיכרונות המופיעים במקורות אחרים. היא מכנסת רשימה של המקרים שבהם נזכר קול במשנה, או ריח, ושוזרת אותם בשרשרת תוך הוספת "המשפט החוזר" – "מיריחו היו שומעים". על כן אין נזכרות בה התקיעות, שכן אין הן מופיעות במקורות כ"קול" ברור של המקדש, וכן לא ההמולה של שמחת בית השואבה ואירועים "מרעישים" אחרים.