מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדמין – מקדימים ונוטלים. מקדימים משום שהקדימו את תהלוכת הגוש הגדול של הכוהנים, שנע בשיירה, או שפשוט היו בראש התהלוכה (מקדימה). לא נאמר היכן היו הכלים; סביר להניח שהיו בלשכת הכלים. כבר במשנה ד נאמר שהוציאו כלים מהלשכה. אם כן, משנתנו חוזרת אחורה בזמן ואומרת שלפני שתהלוכת הכוהנים הגיעה ללשכת הכלים היו ארבעה כוהנים שכבר הקדימו אותה ונטלו כלים משם. לשכת הכלים אמורה, אפוא, להיות בעזרת ישראל.
וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות – הסברם בהמשך, הטני דומה לתרקב – תרקב הוא כלי המכיל שני קבים (שליש הסאה, 4.5-3.5 ליטר בערך), גדול של זהב מחזיק קביים וחצי – תרקב רגיל מכיל רק שני קבים, והתרקב הזה היה גדול יותר, ועשוי מזהב. התרקב היה בגודל משתנה. התוספתא אומרת: "אמר לו צא ולקט לך כלכלה גדולה, אין פחותה מסאה, בינונית, אין פחותה מתרקב, קטנה, אין פחותה מקביים" (מעשרות פ"ב ה"ז). אם כן, "תרקב" הוא גם שם של כלי וגם שם מידה (שלושה קבים כחצי סאה, 6.5-5 ליטר)35וכן תוס', בבא בתרא פ"ה ה"ט-ה"י, ועוד. .
המשניות בכלים (פי"ב מ"ג ומ"ו) מזכירות כיסוי טני של מתכת, שרבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרים, אבל כיסוי טני של רופאים טמא. יש כנראה טני של מתכת, שהוא קופסה עם מכסה, ולרופאים קופסה טובה יותר, מקצועית יותר. ייתכן שיש בה מקום לכלים (להלן). הטני נועד להחזקת הקטורת היבשה, ולכן יש לשער שצורתו כקופסה. במשנה להלן (פט"ז מ"ז) הוא נמנה עם סוגי כלי הקיבול, כמו תיבה, וכן: "כיסוי קביא, ומיחם, כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין" (תוס', כלים בבא מציעא פ"ד הי"א, עמ' 583). אם כן, הטני הוא מיכל כלשהו. על כיסוי טני של בעלי בתים נחלקו חכמים (משנתנו ומשנת עדיות פ"ג מ"ט), וכיסוי טני לרופאים הוא כלי לכל הדעות (להלן). הכלל ההלכתי שנוי במשנה בכלים: "זה הכלל אמר רבי יוסי כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא, וכל שאינו אלא בשעת מלאכה טהור" (פט"ז מ"ז). אם כן, המחלוקת היא האם כיסוי הטני הוא כלי בפני עצמו או שהוא משמש משמשיו של אדם, כלומר שהוא נועד לסגירת כלי העבודה ואין לו שימוש עצמאי (לדעת המתירים). ההבדל בין טני רגיל לטני של רופאים הוא בצורת השימוש בו, והדבר דומה להבדל בין מגדל רגיל למגדל של רופאים. הבדל זה מוסבר בבירור בתוספתא: "כסיטנא36כיסוי טנא. של מתכת ושל בעלי בתים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין... מפני מה דלת שבמגדל של רופאים טמאה מפני שהוא נותן עליה איספלניאות ותולה בה את המספרים רבי יוסי ברבי יהודה אומר מפני שהוא מעצב עליה את התינוק אמרו לו אם כן תהא טמאה מדרס" (כלים בבא מציעא פ"ב ה"ט, עמ' 580). על טני כזה נאמר שלעתים התקינו בו מראה (כלים פי"ד מ"ו).
אשר לטני של הרופאים, בממצא הרומי יש שני סוגי כלים. האחד תיק ובו התקנים לאכסון סדרת סכינים לחיתוך ומירוח תרופות (איורים 52-51), והוא כנראה הטני של הרופאים שהיה כלי בפני עצמו. הכלי השני (המגדל) הוא רהיט, מעין ארון עם דלת נפתחת, והוא יידון בפירושנו לכלים שם.
ו[ה]כוז דומה לקיתון גדול – משנת כלים (פ"ג מ"ג) מזכירה את הקוסים הצידוניים, והתוספתא מרמזת על כך שאין אלו כלי חרס, שכן שנינו שם: "שולי הקפראות, ושולי הקיסום הצידוניים, וכלי חרש ששוליו חדין, וכדברי רבי נתן הכוז והקיד הבבלי, שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה, אף על פי שאין יכולין לישב שלא מסומכין טמאין, שלכך נעשו מתחלתן" (כלים בבא קמא פ"ג הי"א, עמ' 572). אם כן, הקפראות והקיסום (קוסים) אינם כלי חרס. עוד מוסיפה התוספתא הבהרה שאם הכלי נשבר לרוחבו הוא טמא, אף שאינו עומד בעצמו. רבי נתן עלה מבבל, והוא מצרף למשנה (כלים פ"ג מ"ג) את הדוגמאות של הכלים הבבליים "כוז" ו"קיד", שיש להם שוליים דקים, כלומר טבעת בסיס דקה שאינה מאפשרת לכלי לעמוד בכוחות עצמו אלא במתקן מיוחד. כוז נראה ככתיב אחר של המילה קוס, קסוה. בין התלמודים מתנהל ויכוח האם מזפתים אותו, כלומר מתקנים אותו בזפת. כלי שמזפתים הוא כלי שמשמש לנוזלים קרים ומזפתים אותו כאשר ניקב, או בצורה תקנית כדי לצמצם חלחול והתנדפות. כלי שאין מזפתים משתמשים בו לנוזל חם ואי אפשר לזפתו, שכן הזפת תימס. הבבלי קובע שהכוז נועד לנוזלים קרים (מועד קטן יב ע"א), ובירושלמי מובאות שתי דעות בשם שמואל הבבלי (מועד קטן פ"ב ה"ב, פא ע"ב). ההתלבטות בשאלה מעשית כזאת מעידה שלפנינו עדות על שימושי הכלי בבבל, ובארץ ישראל או שלא היה לו שימוש מובהק או שמיעטו להשתמש בו. עוד אנו שומעים מהירושלמי שהכוז הוא כלי להגשה ולא לאכסון. לפי שימושיו הוא אפוא ממין הקנקן. עוד אנו שומעים על חכם (בבלי) שהתקין ממנו כלי לנטילת ידיים ששיעורו רביעית (145-100 סמ"ק), כחצי כוס מים רגילה בת ימינו (בבלי, חולין קז ע"א).
הכוז של המקדש היה גדול יותר מרביעית, ונראה שהדיונים בבבלי על הכוז (כולל המסורת על דברי שמואל הבבלי) מבטאים ומתארים כלי דומה באופן בסיסי שהיה בשימוש בעיקר בבבל, והכלי הארץ-ישראלי בשם זה לא היה בהכרח זהה.
משנתנו אומרת שהכוז דומה לקיתון. הקיתון מופיע בכמה אזכורים. החשוב שבהם לענייננו הוא שהוא מופע ככלי שבעזרתו מביאים מים או יין ל"מֶזֶג", כלומר לכוס היין ששותים כשהיא מעורבת במים (משנה, סוכה פ"ב מ"ט). הכלי נזכר במסגרת משל על מזיגת יין, ולכן מותר להסיק ממשל זה שלפנינו הכלי הטיפוסי למזיגת יין, ולפיכך צריך להניח שהוא הכלי המופיע בפסיפסים המתארים מזיגת יין בסעודות גדולות (סעודות סימפוזיון) (איור 53). מהתוספתא משמע שלעתים היו לו שוליים ולעתים לא (כלים בבא בתרא פ"ז ה"ט, עמ' 597)37ראו בראנד, כלי חרס, עמ' תקכ-תקכב. מכל המקורות שהביא רק זה נראה לנו כמעיד על טיבו של הכלי. ממשנת תמיד (פ"ג מ"ז) אנו שומעים שקיתון דומה לכוז. . ממשנת יומא משמע שהיו מציבים אותו על המעלה השנייה (כלומר על המדרגה), ואפשר להציבו שם גם אם אין לו שוליים (כשהוא נשען על גב המדרגה, או על טבעת השוליים שלו).
של זהב – הכוז של זהב. בטני מונחת הקטורת במעין קופסה שניתן להכניס לתוכה יד ולחפון את הקטורת, ושני מפתחות אחד יורד לאמת [ה]שחי ואחד פותח כיוון – שני המונחים יחידאיים, ולכן נחלקו בהם מפרשים. הם נזכרים אגב סוגיה בירושלמי ובבבלי (ירו', מועד קטן פ"ג ה"ז, פג ע"ב; בבלי, בבא מציעא לג ע"א), כעניין משני ופחות מרכזי38שמואל קרע את בגדיו על מותו של חכם אנונימי אחד שהסביר לו מונחים אלו, והבבלי רוצה להדגיש שגם מי שלימד פרט משני ובלתי חשוב נחשב רב הראוי לכבוד לאחר מותו. זו ראיה לכך שלמדו מסכת תמיד, אך גם שפרט טכני זה נחשב לשולי, וראו במבוא. . המפרשים פירשו את המשפט בהתבסס על הבנתם העצמאית. רמב"ם פירש שהמונחים הם לתיאור צורת הפתיחה (המוסברת במשנה הבאה) ולא לצורת המפתח, ונדון בכך במשנה הבאה. סיכום פירושנו להלן הוא שלשם פתיחה במפתח הראשון הפותח "יורד" (מתכופף) לגובה אמת השחי (חיבור האמה ובית השחי), מגיש את המפתח מבעד לחור המנעול כדי להרים את הבריח הפנימי, והשני פותח מבפנים את השער הראשי, והוא מבצע זאת מידית ללא צורך להתכופף.