סידר את המערכה גדולה מזרחה – המערכה היא ערמת העצים הערוכה, והיא מסודרת בצד מזרח של המזבח, כלומר שחזיתה כלפי הציבור, וחזיתה מיזרחה – ראשי העצים מיושרים לחזית. הבסיס הוא עץ כרות מיושר ועבה והצד השני עוביו ואורכו שונים מעץ לעץ, ראשי גיזרין הפנימיים היו נוגעים בתפוח – בסיס העץ הגיע לקצה המזבח, וראש העץ היה בפנים והגיע לתפוח. כפי שנראה להלן, גב (ראש) המזבח היה 28x28 אמה והתפוח היה באמצע, וגודלו לא נמסר. אם נניח ששטחו אמה מרובעת הרי שמהתפוח לקצה המזבח היו 13 אמות. כלומר אורך העצים היה 7-6 מ', ועוביים בהתאם. כדי לסדר "מערכה" של עצים כאלה היה צריך להוריד את הענפים ולהותיר את הגזעים בלבד. עבודה זו נעשתה בלשכת העצים. כפי שאמרנו במשנה הקודמת אנו חושדים שמשפט זה הועבר מהתיאור של העבודה סביב מזבח הזהב אל המזבח הגדול וסתם גזיר היה קטן יותר, כאמה.
וריווח היה בין הגיזרים שהיו מציתין את האליתה משם – אליתה היא סמרטוט או נעורת שבה מדליקים את האש. המשנה אינה מוסרת פרטים מהיכן הובאה האש, האם נשמרה בבית הניצוץ (לפי שמו), או נלקחה מבית המוקד, או שהשאירו על המזבח אש תמיד או שהדליקו אש. כמו כן לא נמסר מהיכן הובאה אש למדורת הפרה האדומה. בתיאור הקמת המזבח תופסות האגדות על האש מקום חשוב, אבל בחיי היום יום לא נמסרו לנו פרטים. רמז לכך נמסר אולי בבבלי: "דתניא, היה רבי יהודה אומר: מניין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח? תלמוד לומר 'והאש על המזבח תוקד בו' " (יומא מה ע"א). אם כן ההצתה הייתה בראש המזבח והאש לא הובאה למזבח אלא הודלקה בו, מגחלי המדורה של אתמול. ברם לברייתא זו מקבילות, וספק אם ניתן לדייק זאת מהברייתא. להלן, בפירושנו למשנה ה, נצטט את רבי יוסי שאומר שהייתה מערכה מיוחדת לקיום אש תמיד על המזבח. לדעתנו מערכה זו הייתה מקור האש. איננו יודעים מה עמדת חכמים החלוקים על רבי יוסי לגבי שאלה זו של מקור האש; הברייתא שהבאנו עשויה לשקף את עמדתם.
לפי המשנה העצים היו רק בצד המזרחי של המזבח, עד התפוח. אם כן החצי השני היה ריק, ולהלן נעסוק בו.