מי שזכה לתרום את המזבח – מכאן שהרוצה לתרום השתתף בפיס, הוא יתרום את המזבח אומרין לו היזהר שמא תיגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור – לפני כל עבודה יש לרחוץ ידיים ורגליים מהכיור. חלק מהטקס הוא שאת העובדים הראשונים מזהירים להקפיד על הדבר. מובן שלשם כך הכוהן צריך להיכנס אל הכיור שבאולם (איור 35).
והרי – בלשון משנה "והרי" משמעו "והנה", אבל במסכת תמיד "והרי" היא מילת חיבור שבאה להוסיף נתון משלים, כמו και ביוונית.
המחתה – אליה גורפים את הגחלים על המזבח, נתונה במקצוע – בצד הכבש, בין הכבש ולמזבח במערבו שלכבש – המזבח היה גבוה 11 אמה, והכבש אורכו 32 אמה (מידות פ"ג מ"ג), כלומר השיפוע שלו היה קרוב ל-30%. בין הכבש למזבח נוצר חלל בעל גג אלכסוני שבו הונחו כלים שונים הנחוצים לעבודה. מפתיע ששטח זה לא נוצל בצורה אינטנסיבית יותר. בשאלת תיאור המזבח נעסוק להלן (מידות פ"ג מ"א).
אין אדם נכנס עימו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה – היום טרם האיר, באולם שררה אפלולית ורק אש חלשה בערה על המזבח.
לא היו רואין אותו אלא – ברוב עדי הנוסח נוסף "ולא", ואין בתוספת זו הכרח.
שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מכנה לכיור – "מכנה" היא הגרסה הנכונה למילה היוונית שמשמעה "מנגנון", או "מכונה" בלשוננו. בדפוסים ובעדי נוסח רבים: "מוכני". לאורה של האש היה הולך ומגיע עד לכיור, ומפעיל את הגלגלת (המוכני) של הכיור. רעש זה היה מעיד שרחץ את רגליו וידיו, והן אומרין הגיע – כל הכוהנים מגיבים בקול; ייתכן שזה פרט מהטקס, כמעין אמירה ציבורית. על המוכני שעשה בן קטין לכיור אנו שומעים ממקורות אחרים (ראו פירושנו ליומא פ"ג מ"י).
קידש – הכוהן התורם את המזבח, ידיו ורגליו מן הכיור – כהלכה, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך וחתה – חפר בערמת הגחלים, מן המאוכלות הפנימיות וירד הגיע לריצפה – עד שהגיע לרצפת המזבח. שם הוא מצא גחלים שטרם עוכלו.
הפך פניו לצפון והילך במזרחו שלכבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים – הכין ערמה חדשה שבבסיסה מחתת גחלים מאתמול, מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה – באותו מקום נותנים את ההפרשות של העופות, את הגחלים הכבויות מהמזבח הפנימי ואת האפר שבקני המנורה. המזבח עצמו היה גדול. שטח האש היה 24x24 אמה, כלומר כ-14x14 מ' לערך. בנקודה מסוימת נקבע מקום מיוחד להבערת האש החדשה ולהנחת עודפים נוספים (איור 36). כל זאת באופן זמני; לאחר ארגון המזבח הונחו אלו במקום אחר, ב"מערכה השנייה" (סוף פרק ב).
בספרא נזכר פרט נוסף: "אצל המזבח סמוך למזבח, קדמה למזרחו של כבש, אל מקום הדשן ששם יהו נותנין את הדשן. רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר שני בתי דשנין היו שם. אחד במזרחו של כבש, ואחד במזרחו של מזבח. זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה. וזה שבמזרחו של מזבח שם היו שורפין פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים" (ספרא ויקרא, דבורא דנדבה, פרק ט ה"ג, ט ע"א-ע"ב). אם כן במזרח הכבש הייתה מדורה אחת, ובמזרח המזבח עוד מדורה.