האשה שנכנסה להוציא פת לעני – במקורות רבים נזכרת האישה כמי שעוסקת בצדקה ומטפלת בעניים הבאים לביתה. זאת משום שהיא שרויה בביתה רוב היום. רמז לכך יש כבר במשלי לא כ: "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון". כך גם מסביר החסיד לחכמים: "משום דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי" (בבלי, תענית כג ע"ב – משום שהאישה מצויה בבית ונותנת לחם לעני), וכך נוהגת גם בתו של רבי עקיבא המאכילה עני שבא לבית (בבלי, שבת קנו ע"ב). כן אנו שומעים על אישה הנותנת צדקה לגבאים הבאים לבית, שלא מדעת בעלה, וחוששת שמא היא נותנת יותר ממה שהתחייב ומתנה שאם יסכים תהיה הצדקה מתנתו ואם לא יסכים תיתן להם על חשבון כתובתה, "מן פרני" (ירו', פסחים פ"ד ה"ט, לא ע"ג; אסתר רבה, ב ג), ומקורות נוספים (ירו', קידושין פ"ב ה"א, סב ע"ג; פרקי דרך ארץ פ"ד ה"ב30וכן אבות פ"א מ"ד כפי שפירשנוה בעזרת החונן לאדם דעת.).
חלק ניכר מהסיפורים הם אמוראיים, על בני משפחותיהם של תנאים, ואפשר שאין כאן סיפורים רֵאליים אלא מסגרות ספרותיות היוצרות מיתוס ומצביעות על הראוי והמבורך, ולאו דווקא על המצוי.
ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות שלתרומה – העני עומד בחצר או בתוך הבית ליד תרומה, וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים מתחת קדירה שלתרומה – סתם אדם זר אינו נכנס לבית, אבל אפשר שיקרה הדבר בעני. אבל החברה נכנסת לבית שכֵּן בהווי החצר המעורבת יש בין הנשים קשרי ידידות, כפי שראינו לעיל מ"ד ובהמשך המשנה. רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין – המחלוקת היא כמה חופש מתיר לעצמו העני, או האישה החברה. אמר רבי לעזר בן פילא וכי מפני מה רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין אלא שהנשים גורגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדירה שלחברתה לידע מה שהיא [בתוכה] – נמחק בקו, מבשלת – רבי אלעזר בן פילא מנסח את נימוקו של רבי עקיבא במשפט בוטה. רבי עקיבא עצמו אינו מדגיש את ההיבט המגדרי, שהרי דין עני גבר כדין חברתה של האישה; עם זאת, באופן כללי האישה "מואשמת" בחטטנות יתר (לעיל מ"ד ומ"ו). דברי בן פילא מסוגננים כתוספתא המפרשת את דברי רבי עקיבא, ואכן בתוספתא מצויים דבריו בנפרד כמשפט עצמאי, אך באותה לשון כבמשנה (פ"ח הט"ז, עמ' 669). זו דוגמה נוספת למשניות הערוכות כתוספתא31ויס, משניות תוספתא. בן פילא עצמו נזכר פעמים מעטות. זו ההלכה היחידה ממנו, ומצוי עוד מדרש אחד. נראה שהיה חכם מאוחר ובעל עמדה שולית במערכת בתי המדרש..
אפשר לכנות זאת "נשים גרגרניות" או חטטניות, אך גם ניתן להדגיש פן אחר, והוא של הידידות בין הנשים בחצר המעורבת, ידידות שעמדנו עליה בפירושנו למשנה ד.