המשנה היא משנה ריבועית ויש בה ארבעה מקרים: ער ער, ער ישן, ישן ער, ישן ישן. משנה ריבועית היא תופעה תדירה, היא קרובה למשניות המתחילות במספרים, אך לעתים קרובות אין המספר ארבעה נזכר במשנה במפורש (ראו פירושנו לפ"ג מ"ח).
המניח עם הארץ בתוך ביתו – התוספתא שנביא להלן מסבירה שאמר לו לישון במקום מסוים, ואין בכך רשות לשוטט בבית. ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן ער ומצאו ישן טהור – ההנחה היא שעם הארץ לא ישוטט בבית, ואם מצאו אותו באותו מקום שבו עזבוהו הרי שנשאר במקומו. ישן ומצאו ער הבית טמא דברי רבי מאיר – בעת שישן לא שמע את ההוראה להישאר במקום, ולכן יש חשש שישוטט בבית. וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע – אם לא ניתנה לו רשות מפורשת לשוטט יש להניח שלא נע ממקומו, אם כי אולי פשט את ידו. לעיל שנתה התוספתא שאם נכנס שלא ברשות אפילו אין לחשוש שמא שלח ידו, אבל כאן הוא נכנס ברשות, אך רשות שהייה ולא רשות לשוטט. התוספתא מהלכת בשיטת חכמים ומפרשת שמדובר בחבר שהגביל את עם הארץ: "1. חבר שאמר לעם הארץ צא וישן בתוך הבית, כל הבית ברשותו. צא ישן על מטה פלונית, אינה טמא אלא אותה מטה, ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע מאותה מטה. 2. אמר לו שמור לי פרה זו שלא תכנס בתוך הבית, שמור לו פרה זו שלא תשבר את הכלים, הרי אלו טהורין, שלא מסר לו אלא שמירת פרה בלבד. 3. אבל אם אמר לו שמור לי הבית הזה שלא תכנוס לתוכו פרה, שמור לי כלים הללו שלא תשברם פרה, הרי אלו טמאין" (פ"ח ה"ג, עמ' 668). ההבדלים הם דקים ומבטאים את האבחנות העדינות של שפת היום-יום. אם תפקיד עם הארץ לשמור על הבית, הוא עלול להיכנס לבית ולטמאו. אבל אם תפקידו הוא לשמור על הפרה, לא יתיר עם הארץ לעצמו להיכנס לבית ולהתנהג שם בחופשיות. ברוח זו גם שנינו: "חבר שהיה ישן בתוך ביתו של עם הארץ וכליו מקופלין ומונחין תחת ראשו, סנדליו וחביתו לפניו, הרי אלו טהורין, מפני שהן בחזקת המשתמר" (תוס', שם ה"ב). החבר ישן בבית עם הארץ, וכולם נזהרים שלא לגעת בחפציו האישיים.
המשנה משקפת יחסי אימון ושכנות נינוחים. אמנם החבר חושש מאוד שעם הארץ יטמא את ביתו, אבל יש מוסכמות ברורות בעניין, ואלו מאפשרות חיים של שיתוף פעולה בין שכנים. כמו כן: "גגו של חבר בצד גגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט את ידו וליגע" (תוס', פ"ט הי"א, עמ' 670).