אילן שהיה עומד ברשות הרבים והטומאה בתוכו – האילן ברשות הרבים, אבל בגלל גובהו הוא רשות נפרדת והיא רשות היחיד, שהרי אין רבים יכולים לטפס עליו (ראו תוס', פ"ו ה"ב, עמ' 667 ולהלן פירושנו למשנה ו). עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא – ספק ברשות היחיד טמא. היכניס ידו לחור שיש בו טומאה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא – החור הוא ודאי רשות היחיד. חנות שהיא טמאה ופתוחה לרשות הרבים ספק ניכנס ספק לא ניכנס ספיקו טהור – בדפוס וילנא נוסף "ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור". המשפט הוא תוספת בהשראת הרישא, אך נכון מבחינה הלכתית. חנות היא רשות היחיד, ואזי המשנה כדעת חכמים, או שמא הכוונה שהחנות פתוחה לחלוטין לציבור ומשמשת למעבר ודינה כרשות יחיד. בפומפי ובערים אחרות מצינו חנויות השוכנות בפינת רחוב ומשמשות גם כמעבר, ואזי הן רשות הרבים, וספקה טהור. אפשר גם שהחנות רשות היחיד אבל הספק הוא "ספק ביאה", ומשנתנו כרבי אליעזר שספק ביאה תמיד טהור (גם ברשות היחיד). שתי חניות אחת טמאה ואחת טהורה ניכנס לאחת מהן [ספק לטהורה נכנס] – נוסף בשוליים, ספק לטמאה ניכנס ספקו טמא – משנתנו כמשנה לעיל (פ"ה מ"א) ומשנתנו כרבי עקיבא (רבי יהושע)6ראו הערת הנוסח לעיל פ"ה מ"א. .
בסך הכול אלו דוגמאות נוספות שאין בהן חידוש; אולי אלו גרעיניה של ההלכה המקורית, התקדימים שמהם נגזרה ההלכה העקרונית.