ארבעה ספיקות רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין – זו כותרת המשנה, והיא מאוחרת ומספרית, שכן הסיכום ההלכתי כתוב בסוף. כיצד 1. הטמא עומד והטהור עובר 2. הטהור עומד והטמא עובר 3. הטומאה ברשות היחיד והטהרה ברשות הרבים 4. הטה [ו]רה ברשות היחיד [ו]הטומאה ברשות הרבים ספק נגע ספק לא נגע ספק האהיל ספק לא האהיל ספק הסיט ספק לא הסיט רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין – במשנה ובתוספתא מובאת משנתנו ללא שינוי (משנה, עדיות פ"ג מ"ז; תוס', עדיות פ"א הי"ח, עמ' 457-456). סיום המשנה מייתר את הכותרת, ולכן הסקנו שהכותרת מאוחרת כמו הרבה כותרות מספריות (לעיל פ"א מ"א). המשנה היא ריבועית, ולדעתנו מבנה ריבועי בכלל, והפתיחה "ארבעה..." בפרט, נועדו לומר שבכך דנים במקרה בכל היבטיו האפשריים, בבחינת: "כל המקרים האפשריים נידונים".
שני המקרים האחרונים ברורים. המגע בין הטמא לטהור היה על גבול רשות היחיד ורשות הרבים. המחלוקת היא האם זו נחשבת לטומאה ברשות היחיד (רבי יהושע) או לטומאה ברשות הרבים (חכמים). אגב כך ברור שחכמים קדמונים אלו, מדור יבנה, מאששים את ההלכה שברשות היחיד ספקו טמא וברשות הרבים ספקו טהור. המחלוקת ביניהם היא רק האם במקרה זה זו רשות היחיד או רשות הרבים. קשה יותר להבין מה המחלוקת בשני המקרים הראשונים. הר"ש, וכנראה גם הרמב"ם, הבינו שהמחלוקת קשורה לשאלה של מגע זמני ומהיר בין הטומאות, ואין הבדל בין טומאה חולפת וטהרה עומדת ובין טומאה עומדת וטהרה חולפת. הר"ש מפנה למשנה נגעים (פי"ג מ"ז) שבה נקבע שהטמא החולף (המצורע) אינו מטמא, ולמשנה לעיל פ"ד מ"א שבה קבע רבי יהודה שטומאה חולפת אינה מטמאת ואם יש לטומאה מקום היא מטמאת, וחכמים טיהרו בשני המקרים. הקושי בפירוש זה הוא שלפי חכמים בכל מקרה של טומאה חולפת טהור, והרי זו עמדה מהפכנית ומחודשת. כל מקרה של שרץ הוא טומאה חולפת, והאם יש דעה שבכל מקרה טהור? אמנם בדיני טהרות יש מקום להציע שעמדה מסוימת חולקת על כל הכללים המקובלים, אבל עדיין הדבר קשה. האפשרות השנייה היא ששני המקרים ברישא מדברים על מצב מעין הסיפא. הטומאה עומדת ברשות היחיד והטהור ברשות הרבים, ולהפך. הקושי בפירוש זה הוא שאין בשני המקרים חידוש. אם כן המבנה הריבועי והמספר "ארבעה ספקות" מלאכותיים לחלוטין ונועדו רק לצורך ההיגד הספרותי.
בתוספתא שנינו: "1. היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו, אחד טמא ואחד טהור, ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו, רבי יעקב מטמא ורבי יוסי מטהר. בנו של זה רכוב על כתפו ובנו של זה רכוב על כתפו, אחד טמא ואחד טהור, ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו, רבי יעקב מטמא ורבי יוסי מטהר. 2. היתה חבילה על כתפו והרוק מודבק בכותל למעלה מעשרה טפחים, ספק הסיט ספק לא הסיט, רבי יעקב מטמא ורבי יוסי מטהר. 3. כלים שטוחים ברשות הרבים למעלה מעשרה טפחים והטמא עובר, ספק הסיט ספק לא הסיט, רבי יעקב מטמא ורבי יוסי מטהר, שהיה רבי יעקב אומר, כל שהוא למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים הרי הוא כרשות היחיד, ורבי יוסי אומר כל שדרך הלוכו ברשות הרבים טהור" (פ"ז ה"ה-ה"ו, עמ' 667). התוספתא מתמקדת בשאלות של הסיפא במשנה, ויש בה חזרה על העמדות הידועות לנו שספק ברשות הרבים שנוי במחלוקת (תנאים מדור אושא). עם זאת, ספק אם התוספתא היא פירוש גם לרישא או שהיא מתמקדת בסיפא.
לאור הקשיים שבשני הפירושים ניתן להציע הסבר שלישי. להלן במשנה ד תציג המשנה מחלוקת בין חכמים (רבי יהושע?) ורבי אליעזר. לדעת רבי יהושע ספק (ברשות היחיד) תמיד טמא, ולדעת רבי אליעזר "ספק ביאה טהור ספק מגע [ו]טומאה טמא". הרישא של משנתנו עוסקת אפוא בספק ביאה, האם הטהור נכנס לרשות היחיד, וכן אם הטמא נכנס לרשות היחיד הטהורה. ואכן רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרים, והכול אתי על מקומו שפיר.
מכל מקום, במשנתנו מנויים ארבעה מצבים ושלוש דוגמאות להעברת טומאה (נגע, האהיל והסיט), כמו במשנה לעיל (פ"ה מ"א), אלא ששם יוחסה המחלוקת לרבי עקיבא (לפי רוב כתבי היד) ובמשנתנו לרבי יהושע, וכתב יד קופמן גרס גם שם רבי יהושע.