ספק משקין ליטמא טמא כיצד – גם משנה זו היא הסבר למשפט במשנה ז. טמא שפשט את רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא – לכך התכוונה המשנה באמרה "לטמא טמא". כמו כן: היתה כיכר טמאה בידו ופשטה – כך ברוב עדי הנוסח הטובים (פב , מ , מל , מנ ועוד), אבל ב-מפ ובדפוס "וזרקה", וכן גרס הר"ש. לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא – הנוסח "זרקה" קשה, שכן שאלה דומה נשאלה לעיל במשנה א. שם היה הנושא זריקת מפתח טמא לבין כיכרות טהורים, או כיכר טהור לבין מפתחות טמאים. במשנה א הוצגו שתי דעות, האחת שבכל זריקה תמיד הכול טהור (חוץ מהחפץ שהיה טמא מלכתחילה), ורבי יהודה מטהר אם הטומאה היא הנזרקת והחפץ הטהור נייח, כי "אין לטומאה מקום". ההלכה במשנתנו מנוגדת לשתי עמדות אלו. הר"ש תירץ שבמשנתנו הכיכר כבר נחה, וזה תירוץ קשה, שכן אין הוא כתוב במשנה. אבל לפי נוסח עדי הנוסח הטובים ההלכה ברורה: האדם הוא כמובן נייח, ולכן ספקו טמא (להלן). ולטמא טהור כיצד – זה שוב ציטוט ממשנה ז. היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור – ספק טומאה נחה מטמאת, ספק טומאה מעופפת אינה מטמאת, למרות החומרות שנהגו כלפי טומאת משקין. משנתנו מציגה את ההלכה כמקובלת, אבל במשנה א ראינו שיש מחלוקת בשאלה האם מתחשבים בטיעון של "אין לטומאה מקום", ומשנתנו כרבי יהודה שם29וראו פירושנו למי"א, שם מסורת אחרת על שיטת רבי יהודה. . ואכן התוספתא מדגישה שמשנתנו שנויה במחלוקת: "מקל שהיא מלאה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין, ספק נגע ספק לא נגע, לא זה הוא ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים. אלא איזהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים? שתי חביות, אחת טהורה ואחת טמאה, ועשה עיסה באחת מהן, ספק מטמאה עשה ספק מטהורה עשה, זהו ספק המשקין לאוכלין טמא ולכלים טמא" (פ"ה הי"א, עמ' 665). אם כן, על הכלל של משנה ז נחלקו חכמים. יתר על כן, המחלוקת אינה על מקרה זה אלא על מקרה אחר, והם דברי רבי יוסי במשנה הבאה.