רבי יוסה אומר ספק משקים לאוכלים טמא ולכלים טהור כיצד – גם רבי יוסי מפרש את משנה ז וחולק על הפירוש של המשנה קודמת, כך יוצא בבירור מהתוספתא שנצטט להלן. "ספק משקין לטמא טמא" הוא ציטוט של משנה ז, ו"טמא טהור" של משנה ז מוסבר על ידי מילת ההסבר המסייגת "בכלים". כאמור בתוספתא מובאים דברי רבי יוסי בסתם, כמחלוקת על המשנה הקודמת. שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה עשה עיסה מאחת מהן ספק מן הט [ו]מאה עשה ספק מן הטהורה עשה זה הוא ספק משקין לאוכלים טמא ולכלים טהור – המשקה נטמא אבל הכלי שבו המשקה נמצא טהור. לכאורה זה אבסורד משפטי, אבל זו תוצאה ישירה של הגדרת הטומאות לעיל (פ"ב מ"ו) שמשקין נטמאים יותר מכלים (ומאוכל מוצק). במקרה שברישא האדם המטמא הוא לכל היותר ראשון לטומאה, הכיכר שבידו שני לטומאה, ושני לטומאה אינו מטמא חולין וכלים (פ"ב מ"ג), אבל מטמא משקה (פ"ב מ"ו).
בתוספתא שנינו: "ספק משקין לטמא טמא ולטהר טהור, דברי רבי מאיר, וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו, ורבי יהודה אומר לכל הוא טמא, רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספיקן המשקין לאוכלין טמא ולכלים טהור" (פ"ה ה"י, עמ' 665). אם כן משנתנו (מ"ט) היא כרבי מאיר ורבי אלעזר (בן פדת), ורבי יהודה אומר "לכל הוא טמא". כלומר ספק משקין טמא תמיד, ממילא אין זה אחד הספקות שטיהרו חכמים. רבי יהודה חולק אפוא על משנה ז ועל משנתנו המפרשת אותה. לעיל הראינו שמשנתנו מהלכת בשיטת רבי יהודה שבמשנה א, ואלו אפוא שתי מסורות חולקות על עמדתו של רבי יהודה ("תרי תנאי אליבא דרבי יהודה"). אם כן, שלוש דעות לפנינו בתוספתא:
• ספק משקין לטהר תמיד – ת"ק במשנה ט;
• ספק משקין לאוכלים טמא ולכלים טהור – רבי יוסי;
• ספק משקין לטמא (תמיד) – רבי יהודה.
בהמשך התוספתא שנינו: "1. מקל שהיא מלאה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין, ספק נגע ספק לא נגע, לא זה הוא ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים. 2. אלא איזהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים? שתי חביות, אחת טהורה ואחת טמאה, ועשה עיסה באחת מהן, ספק מטמאה עשה ספק מטהורה עשה, זהו ספק המשקין לאוכלין טמא ולכלים טמא" (פ"ה הי"א, עמ' 665).
התוספתא אומרת שעל ספק משקין נחלקו חכמים ואילו המשנה אמרה שספק כזה טהור, ועוד, במשנה בשם רבי יוסי נאמר שלכלים טהור ובתוספתא שלכלים טמא, ויש בכך ביטוי לאותה מחלוקת שנחלקו חכמים בעניין ספק משקין. בתוספתא יש שלוש קביעות:
1. יש מחלוקת על ספק משקין. אמירה זו מאשרת את שכתבנו לעיל על מחלוקת תנא קמא של משנה ט ורבי יהודה בתוספתא;
2. ההסבר הראשון בתוספתא הוא משנה ט, והתוספתא אינה חולקת על ההלכה שבו, אלא שאין זה המקרה שעליו מדובר במשנה;
3. ההסבר השני הוא דברי רבי יוסי במשנה י, אלא שרבי יוסי במשנה אומר שלכלים טהור ואילו החכם האנונימי בתוספתא אומר שלכלים טמא, וזו מחלוקת נוספת בין התוספתא למשנה י.
מבחינת מבנה המשנה חשוב לציין שלפנינו משפט קדום שיש מחלוקת עליו, וכן יש מחלוקת כיצד לפרש את המשפט, על איזה מקרה הוא חל.