האוכל אוכל שיני – טמא, לא יעשם – כך בכתב היד ובדפוסים (כבר בדפוס ראשון), אבל בפרמא, לאו, קטע גניזה (ג2 ), כתב יד מינכן וכן בתוספתא ובעדים אחרים "לא יעשה", בבית הבד – לא יעבוד בבית הבד. לפי משנה ב האוכל אוכל שני לכל הדעות טמא בשני לטומאה. הוא אינו מטמא חולין, אבל מטמא משקין. העיסוק בבית הבד הוא עיסוק באוכלין (זיתים שלמים), ובעצם אין העובדים נוגעים בנוזלים עצמם (בשמן). אבל תוך כדי עבודה, כבר בשלב הבדידה, יוצא מעט שמן ויש חשש שהם יטמאו אותו, ולפי הדעה ש"משקין תחילה לעולם" המשקין יטמאו את הזיתים (איור 6). בתוספתא
איור 6ב. בית הבד בקצרין. צילם י' לביא.
איור 6ג. בית הבד הוא המפעל שבו נעשו שלוש הפעולות להוצאת (סחיטת) השמן. בשלב ראשון נטחנו הזיתים ורוסקו וזב מעט שמן, בשלב שני הוכנסו הזיתים המרוסקים לסלים (עקלים), ובשלב שלישי נלחצו (נטענו) על ידי משקל רב. שלב הריסוק (טחינה) נעשה בכלים המכונים ים וממל. באיור בית הבד בכורזין. צילמה ד' ספראי.
שנינו: "רבי אליעזר ברבי צדוק אומר האוכל אוכל שני לא יעשה בית הבד, מפני שהוא עושה שני והשני מטמא את המשקין לעשות תחלה. אבל שני שנגע במשקין בית הבד טמאין" (פ"א ה"ו, עמ' 662). אם כן, האיסור לעשות בבית הבד נובע מכך שהוא עלול לגעת במשקין, ולכן גזרו שלא יעבוד גם בנקודת העבודה שבה רוב הזיתים הם עדיין מוצק (וטרם הוכשרו לקבל טומאה).
כמו כן: "...טבול יום, וטמא מת, בועל נדה, עושה בית הבד. מן הזב ומן הזבה ואפילו יום השביעי שלו, הרי זה לא עשה כלום, ואם עשה הרי זה תלוי. ואחד טהור שידיו טמאות, מטמא משקין חולין ופוסל אוכלי תרומה, ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין ידים לטבול יום" (תוס', פ"א ה"ג, עמ' 661). "עושה בית הבד" פירושו מטמא את בית הבד. דומה שהברייתא הזאת מרחיבה את האיסור וקובעת שלא רק אסור לו לעבוד פן יטמא, אלא שאפילו אם לא נגע במשקין בית הבד טמא. להלן נחזור ונדון בעמדות שונות אלו (פ"ט מ"ה; פ"י מ"ב).
וחולים שנעשו על גבי הקודש הרי אלו כחולין – חולין שטיפלו בהם כדי לאכול אותם בטהרת קודש דינם כטהרת חולין, ולפי ההקשר מדובר שהם מטמאים כחולין. וי"ו החיבור נובעת מכך שגם המציעתא (המשפט הקודם) היא דברי רבי אלעזר ברבי צדוק, כאמור בתוספתא שציטטנו. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד – הם מטמאים כתרומה. פירשנו שהמחלוקת היא עד כמה הם מטמאים שכן אם נפרש שהדיון הוא כיצד הם נטמאים בטלה כליל טהרת קודש. ואכן, כל המשנה מדברת על יכולתם לטמא אחרים, וכן גם הדיון בבית הבד. כאמור, מסתבר שרבי אליעזר חולק גם על כך ולדעתו חולין שנעשו לטהרת קודש נטמאים כקודש. דבריו הם כלליים, וקרוב לוודאי שהוא מדבר על קודש של ימיו ולא על קודשי המקדש.