רבי לעזר אומר שלשתן שווים – אין הבדל בין סוגי הטהרה השונים, כללי העברת הטומאה הם אחידים. זהו רבי אליעזר שחכמים משבחים אותו שהשווה מידותיו34ראו לעיל פירושנו למשנה ב., ואנו דנו בשיטה זו בפירושנו לשקלים פ"ד מ"ז. מתברר שרבי יהושע וחכמים אחרים שחולקים על רבי אליעזר ביותר מתריסר מחלוקות לא "השוו את מידותיהם", ולא חשו שיש בכך חולשה הלכתית. זאת ועוד, רק בשלהי תקופת יבנה ראו חכמים ב"השוואת המידות" יתרון הלכתי. עד אז לא נחשב היעדר תפיסה שיטתית כחולשה כלל ועיקר, אבל בשלהי דור יבנה הפכה האחידות ההלכתית לתנאי, ויותר מאוחר לאבן פינה בדרך החשיבה ההלכתית.
הראשון – בדפוס וילנא "האחד"; אין שימוש במונח זה בספרות, ובמשנתנו להלן המילה "אחד" באה לתאר טומאות מרמות שונות. לפיכך נראה שהנוסח "הראשון" הוא הנכון, והנוסח "האחד" בא בהשראת ההמשך. שבקדש שבתרומה שבחולים מטמא שנים – שני ושלישי, ופוסל אחד – את הרביעי בקודש מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה – מטמא שני ופוסל שלישי, ופוסל את החולין – שני רק פוסל את השלישי מאכילה בטהרת חולין. השיני שבכלם מטמא אחד – את השלישי, ופוסל אחד – את הרביעי, בקודש – ולא יותר, ומטמא משקה חולים – אבל לא אוכלין, ופוסל לאוכלי תרומה השלישי שבכלם מטמא משקה קודש ופוסל לאוכלי קודש – ואינו פוסל תרומה, ואפילו משקין. אם כן קיים דירוג בין אוכלין למשקין, וקיים גם דירוג בין היטמאות תרומה לבין היטמאות חולין ולבין היטמאות קודש. השוואת המידות היא רק בכך שכולם מטמאים אותו דבר.
משנתנו מסכמת את המשניות הקודמות וחוזרת על הדין שבהן, אבל בסגנון אחר: "פוסל שניים ומטמא אחד" או "מטמא אחד ואינו פוסל". זה סגנון עריכתי שכמוהו אנו מוצאים גם בברייתות.
בפרק הקודם דובר על כך ש"קודש" הם רק קודשי מקדש ולא חולין שנעשו על גב הקודש (פ"א מ"ט); קרוב להניח שמשנתנו עוסקת בקודש שלאחר החורבן (חולין שנעשו על טהרת קודש), שהרי רבי אלעזר ברבי צדוק (להלן מ"ח) מדבר על חולין שנעשו על טהרת הקודש ודבריו מוצגים כמי שחולק על רבי אליעזר, ורבי אליעזר חולק על משניות ד-ו. רק בדוחק ניתן לפרש ש"קודש" לחוד ו"חולים (חולין) שנעשו על גבי הקודש" (מ"ח) הם עניין אחר.
יתר על כן, דברי רבי אלעזר ברבי צדוק במשנה קשורים לדבריו בתוספתא שנצטט להלן. דבריו בתוספתא מתייחסים ישירות לקודש של משנה ו35ולפי פירושנו: בתוספתא (פ"א ה"ו, עמ' 661) יש עירוב של שני נושאים, של כיכרות הקודש שהן כיכרות המקדש (לעיל פ"א מ"ט), וקודש שהוא חולין שנעשו על טהרת קודש. העירוב בתוספתא אינו מלמד דבר, שכן עריכתה תלויה במשנה, ושני המשפטים בתוספתא מתייחסים כל אחד למשנה אחרת. . עם זאת, ראיה מכרעת אין כאן.
העברת טומאה (לפי רבי אליעזר)
הביטוי "מטמא" במשנה זו ובמשניות קודמות לפעמים משמעו מטמא ממש, ולפעמים רק פוסל לאכילה.