הנועל בית הבד מפני הבדדין – הבדדים הם עמי ארצות, ובעל הבית רוצה לשמור על הזיתים בטהרה, על כן דאג שהבדדים ייטהרו ונעל את בית הבד כדי שלא יצאו וייטמאו. כך מפרשים הרמב"ם והר"ש, ואחריהם מפרשים אחרים. הפירוש אפשרי ומתאים להמשך, ברם הוא מניח סדרת הנחות שאינן במשנה, שהבדדים טבלו ושהנעילה היא כדי שלא יצאו. אבל "הנועל מפני" משמעו שמונע מלהיכנס, כמו בעל הנועל דלת בפני אשתו (משנה, כתובות פ"ז מ"א). להלן נמשיך לפרש את המשנה לפי הפירוש המקובל, ובסוף המשנה נבחן אותו בשנית. והיו שם כלים טמאין מדרס רבי מאיר אומר בית הבד טמא – החשש הוא שהבדדים שאינם בקיאים בהלכות ישבו על הכלים וייטמאו, ולאחר מכן יטמאו את הזיתים. רבי יהודה אומר בית הבד טהור – רבי יהודה מניח שהבדדים שנטהרו יקפידו למלא את רצון הבעל, וכי הם מכירים את כללי ההתנהגות בבית בד כזה שבו הזיתים טהורים אך יש בו ציוד טמא. רבי שמעון אומר אם טהורין להן בית הבד טמא – אם הם סבורים שהכלים טהורים הם לא יימנעו מלגעת בכלים או מלשבת עליהם, ואם טמאין להן – אם הבדדים עמי הארצות רואים בכלים אלו כלים טמאים, בית הבד טהור – שכן הם יימנעו מלטמא את בית הבד, אבל החשש הוא שהם טועים בהלכה. אם הם יודעים שהכלים טמאים, לא יטעו בכך. אמר רבי יוסה – רבי יוסה מנמק את שיטת רבי שמעון: וכי מפני מה טימום – את הכלים שעם הארץ נוגע בהם, אלא שאין עם הארץ בקיים בהסט – ולכן עבורם הכלים טהורים ויטעו ויטמאו את בית הבד.
המשנה מניחה שלעמי הארצות ידע מסוים והקפדות על חלק מהדברים, כגון על טמא מת (פ"ח מ"ב), אבל בהיסט היו כנראה ידיעותיהם פגומות, וכן משקפת משנה ג אמון בעמי הארץ, אך חשש שאינם בקיאים בהלכה ולכן יטעו את שומרי הטהרה, דווקא בגלל רצונם הטוב. הביטוי "עם הארץ בקיים (בקיאים)" הוא ביטוי ייחודי למשנתנו, ובמבוא עסקנו במשמעות הטיעון.
כאמור, לפי פשט לשון המשנה הנעילה היא מפני הבדדים. יתר על כן, גם אם הבדדים טהורים הרי יש חשש שייכנס שרץ לבית הבד, והביטחון בטהרתם אינו שלם, כפי שנראה במשנה הבאה. לפיכך יש לבחון את האפשרות שהנעילה היא מפני הבדדים, אלא שהמנעולים בימי קדם לא היוו סגירה מוחלטת ולפועלים יש דרך להיכנס לבית הבד כדי לקחת ציוד לשימושם. אם הציוד טהור הרי שהבדדים יכבדו את בעל הבית ולא ייקחו ציוד טהור לשימוש אלא אם כן נטהרו. אבל אם הציוד טמא יש חשש שנכנסו בסתר לבית הבד. רבי יהודה אינו חושש לאפשרות של כניסה נסתרת. רבי שמעון מסייג את דברי רבי מאיר. הבדדים מכבדים את רצון בעל הבית, אבל באותם סעיפים שהם מכירים. בסעיפים אחרים הם טועים, יחשבו שהם טהורים, ובעצם לפי ההלכה הם טמאים.