בדפוס משנה ד של כתב יד קופמן מופיעה לפני משנה ג שבכתב היד (סדר המשניות שונה). הסדר בכתב היד הוא גם הסדר בעדי הנוסח הטובים.
מניין היו מודדין – אם נמצא מת שיש לערוף עבורו עגלה מודדים אל העיר הקרובה, והשאלה היא מהיכן מודדים. אין צריך לומר שהשאלה תאורטית, שכן בדרך כלל האפשרויות השונות יובילו כולן לאותה עיר סמוכה. עם זאת, ייתכן מקרה שבו ההבדל הקטן שבין חלקי הגוף יוביל למסקנה הלכתית שונה. זאת ועוד. במשנה הקודמת הייתה השאלה מעשית, והשאלה במשנתנו נגזרה ממנה. רבי אליעזר אומר מטיבורו – במשנה הבאה33בדפוס זו המשנה הקודמת. אומר רבי אליעזר "מוליכין הראש אצל הגוף". זו אותה עמדה, אך הניסוח שונה במקצת ומצביע על עריכה אחרת, ורבי עקיבה אומר מחוטמו – להלן "מראשו". רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו – הירושלמי מסביר שרבי אליעזר סבור שאדם נולד מהטבור, כלומר שלראשונה נוצר הטבור וממנו מתגבשים יתר האיברים. כיום אנו יודעים שאין איבר הנוצר לפני חברו, אלא התאים מתחלקים ללא הרף וכך נוצרים האיברים, אבל ידיעותיהם של קדמונינו היו מעטות ושונות.
עם כל זאת, את המשנה שלנו ניתן, ואולי גם צריך, להסביר ללא הדיון מהיכן נוצר האדם, ורק הסברי התלמוד מהווים סטייה מהמקובל בעולם המדעי כיום.
את דעתו של רבי עקיבא מנמק הירושלמי (כג ע"ד) בכך שהחוטם מבטא את "הכרת הפנים", את ייחודו של האדם ושונותו. למעשה המחלוקת היא איזה אבר מסמל את האנושיות. אולם לדעת רבי אליעזר בן יעקב מודדים ממקום הרצח, ולא מהנרצח. גם הסברים אלו אינם מחייבים הנחות "מדעיות" מעין אלו שנדונו לעיל.
הבבלי, כדרכו, מסביר שיש צורך במשנתנו ובמשנה הבאה, ואין זו חזרה סתמית על אותו עיקרון.