ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא וכך הלבב ילך וישב לביתו – דברים כ', ח, רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כשמועו – כמשמעו, שהוא מפחד, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה – "קשר מלחמה" הוא המינוח לפעולות הקרב, אולי בגלל חיבור המגִנים הנעשה כהכנה להסתערות היריב (אלבק),47חיבור המגִנים נעשה בעת התקפה של זריקת אבנים או עמידת התגוננות במקום. בזמן ההסתערות המגִנים עצמאיים כדי לאפשר לכל לוחם מרב חופש הפעולה. אלא שאם כך ההמשך קשה, שכן מדובר בחרב. ב־ל: "בקישוי מלחמה", כלומר בקושי שבמלחמה (איור 46), לראות חרב שלופה – כדעת המשנה לעיל. רבי יוסה הגלילי אמר הירא ורך הלבב שהוא מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אלו שיחזור ביגללן – רבי יוסי מעביר את המשנה לתחום הדתי. הירא הוא עבריין. זאת לפי התפיסה שהמלחמה היא מעשה מצווה, ובמצווה משתתפים רק הראויים לכך מבחינה דתית. ממילא חייל טוב הוא הזוכה לסיוע שמימי, וזה לא יינתן לעבריין. כך גם בחיבור הכיתתי "מלחמת בני אור ובני חושך" הכותבים מניחים שהחיילים בחזית צריכים להיות מבוגרים משום שאלו מיושבים בדעתם וצדיקים יותר מצעירים שפחזות נעורים מצויה בהם.
אופייני לחז"ל לראות במלחמה מעשה דתי שההצלחה או הכישלון בו תלויים בהתנהגות הדתית. כך גם היו זרמים ברפואה הקדומה שראו בכל המחלות, או במחלות מסוימות, "מחלות קודש" הנגרמות כתוצאה מחטא, ורק עשייה דתית מהווה מרפא בטוח.48דוגמה לכך היא הטיפול בנגעים, ועסקנו בכך במבוא לנגעים.
רבי יוסה אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין זה הוא הירא ורך הלבב – לדעתו הירא הם אלו העבריינים הנזכרים במשנה הקודמת. הם אינם זכאים לפטור ממלחמה בשל הנישואין, אבל זכאים לפטור כבעלי חטא ועוון. רבי יוסי הגלילי מהלך בשיטת רבי יוסי בן חלפתא לעיל. בתוספתא מבנה אחר. תנא קמא אומר את שיטת רבי יוסי, רבי יוסי הגלילי אומר את שיטת רבי עקיבא שבמשנה, ורבי עקיבא מוסיף את ה"רחמן" ("פציפיסט" או "יפה נפש" בלשון ימינו). במדרש חוזרים דברי רבי עקיבא, דברי רבי יוסי נאמרים כסתם (כמו בתוספתא) ורבי יוסי הגלילי אומר "שהוא בעל מום", ומכאן לומד פטור לנכה שאינו במקבילות (ספרי דברים, קצז, עמ' 236).
הירא ורך הלבב
הבבלי מנסה למצוא נפקא מינה בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי (מד ע"ב), וכפשוטם אלו שני ניסוחים עצמאיים אך קרובים בתוכנם.
העבירות שמביא רבי יוסי הגלילי הן עבירות של ממש, יתר על כן, אלו עבירות נמשכות ולא פעולה חולפת. הבבלי מרחיב זאת שאפילו מי שמשוחח בתפילה חוזר מעורכי המלחמה.49בבלי, מד ע"ב. בעל תנחומא, בא יד, מרחיב את התפיסה ומביא עבירה זו של שיחה בתפילה כדוגמה לעבירה קלה, אך גם ככזאת שיש לה השלכות קשות. קשה לראות כיצד ניתן להרכיב צבא של ממש מאלו שאין להם עבירות ברמה כזאת. דומה שהרכבת הצבא מעסיקה את חכמים פחות מהנהגת תפילה ראויה בציבור.
המדרש מעניק להלכה שבתורה משמעות נוספת: " 'מי האיש הירא ורך הלבב', 'ויספו השוטרים', למה נאמרו כל הדברים האלו? שלא יהו ערי ישראל נשמות כדברי רבן יוחנן בן זכיי. בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב, כשהוא חוזר יאמרו: שמא בנה בית, שמא נטע כרם, שמא ארס אשה" (ספרי, קצב, עמ' 233-232; מדרש תנאים לדברים, כ ח, עמ' 120). מעניינת גישתו של המדרש המנסה "לחפות" על הפחדן לבל יאבד מכבודו. מעבר לכך, המדרש מצביע על נימוק נוסף לדין תורה. יש צורך להשאיר גברים בעורף, והמיון מספק דרך לחלק את הלוחמים בין החזית לעורף.
בתוספתא ובמדרש כלולות מילות אזהרה לכל הפטורים שלא יעזו להתנדב לקרב, ובמיוחד הפחדן, שאם לא יעמוד בַאימה ויברח יגרור כישלון כללי, ומצד שני דברי אזהרה כלפי הרוצים לערוק ללא סיבה מספקת: "ולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, ועליו הוא אומר (ירמיהו מ"ח, י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם" (מדרש תנאים לדברים, כ ח, עמ' 120; תוספתא, פ"ז הכ"ב).
במשנה כפילויות רבות. רשימת הפטורים חוזרת. כך, למשל, דין ממזרת ונתינה הופיע כבר לעיל. הפרק מורכב, אפוא, ממשניות קדומות שונות שאוגדו בידי העורך וכל אחת מוסיפה פרק נוסף.