מקרא הבכורים כיצד – משנתנו וכל המשניות להלן מסבירות כל אחת פרט אחד במשנה ב. "כיצד?" שבמשנתנו הוא מניין לומדים אנו שהאמירה היא בלשון הקודש. כך גם במשנה ד, הכיצד נועד להסביר מניין יודעים אנו (דורשים אנו) שהאמירה בעברית. אבל במשניות ה-ח ה"כיצד" מסביר בפשטות מהו המעמד המתואר. כל ההסברים הללו שבמשניות הן בבירור מאוחרים למשנה הקודמת, ומהווים מעין תוספתא למשנה.29וויס, משניות תוספתא. כאן מכונה המעמד "מקרא" ובמקומות אחרים "וידוי" ("ודוי" – משנה, ביכורים פ"ב מ"ב, ועוד). המביא ביכורים מתוודה לפני ה', ככתוב במפורש: "ואמרת אליו הגדתי היום לה'..." (דברים כ"ו, ג). המונח "וידוי" אינו נזכר שם במפורש. גם בווידוי ביכורים וגם בווידוי מעשרות הפועל המקראי הוא "אמר", וחכמים משתמשים במונח בן זמנם. המונח "וידוי" נזכר במקרא בהקשר אחר, של וידוי הכוהן הגדול על קרבן יום הכיפורים (ויקרא ט"ז, כא). וידוי דומה מוטל על היחיד המביא חטאת (ויקרא ה', ה ועוד). מכאן גזרו חכמים שכל אמירה או הצהרה במקדש מכונה "וידוי". ושוב, במישור הספרותי לשון חכמים מבטאת את הרעיון שהבאת מעשרות והעלאת ביכורים הן כקרבן.
הבדל מהותי יש בין שני הווידויים (של ביכורים ושל מעשרות). הראשון הוא במסגרת ההליך הרגיל של העלאת הקרבן, והשני נאמר רק בשעת ביעור המעשרות ולא במסגרת הביצוע הסדיר של המצווה. יתר על כן, וידוי ביכורים הוא במקדש, ווידוי מעשרות בכל מקום. ועניתה ואמרת לפני ה' אלקיך30בהבאת שם ה' איננו משתמשים בכתיב של כתב היד אלא בכתיב של היום. הרוצה לברר את הכתיב הקדום יעיין בצילום. ארמי אובד אבי – דברים כ"ו, ה, ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם – דברים כ"ז, יד. פסוק זה נאמר בפרשת הברכות והקללות שתידון להלן במשנה ה'. מה ענייה אמורה להלן בלשון הקודש ואף כן בלשון הקודש – המשנה מביאה דרשה להנמקת ההלכה על בסיס השורש ענ"ה. כאמור, להערכתנו לא הדרשה הביאה את ההלכה אלא המעמד הפומבי במקדש.
נמצאנו למדים שאין במשנה הסבר להבהרת המונח "וידוי ביכורים", אלא הנמקה דרשנית להלכה שהאמירה היא בלשון הקודש. "כיצד" משמעו כאן מה הראיה לכך או מה הדרשה לכך. אין זה ה"כיצד" הרגיל במשנה שאחריו בא הסבר לפרטי המצווה.
שינויים רבים יש בציטוט הפסוקים. מעתיקים קדמונים שהכירו את הפסוקים בעל פה השלימו אותם או קיצרום כרצונם. תופעה זו חוזרת בכל המשנה, ולא רשמנו שינויים כאלה.
בדרשות השונות נדון להלן בפירושנו למשנה ד.