בו ביום דרש רבי עקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו – שמות טו א, שאין תלמוד לומר – זהו מינוח מקובל בספרות המדרש להבאת דיוק מהפסוק,47בבלי, ברכות מה ע"א; שבת כד ע"א; ירושלמי, ראש השנה פ"ג ה"ה, נח ע"ד; מכילתא דרבי ישמעאל, בא פסחא, פרשה א, עמ' 4, ועוד. לאמר ולמה נאמר לאמר – דרכם של מעתיקים הייתה לקצר בהעתקת פסוקים, שכן הכול הכירו אותם וידעום בעל פה. הפסוק הוא "ויאמרו לאמר", והדרשה היא מהצירוף. אין תלמוד לומר "לאמר" או "ויאמרו", אלא את הצירוף "ויאמרו לאמר", אלא שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל – הדיון כיצד נאמרה שירת הים בזמן מעבר ים סוף אין לו מסקנה הלכתית, שהרי מדובר באירוע שחלף עבר לו. הוא מבוסס על צורות שונות של "ליטניה" (שירה של דו־שיח) שהיו מוכרות בליטורגיה ובחברה היהודית. אשירה לה' כי גאה גאה – כנראה הכוונה שמשה אמר "אשירה לה' כי גאה גאה" והציבור חזר אחריו משפט אחר משפט, לכך נאמר לאמר – ממילה זו הדרשן לומד על מבנה של אמירה וענייה, רבי נחמיה אומר כקורים את שמע היו קורים לא כקוראין את ההלל – לעורך המשנה ברור היה כיצד קוראים את ההלל (בבית הכנסת) וכיצד קוראים את שמע בציבור. מסתבר ששומעי המשנה הכירו את צורת התפילות וידעו היטב במה מדובר. אנו נזקקים למקורות מקבילים כדי להבין במה מדובר.
התוספתא מרחיבה ומסבירה:
דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה, שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה. כיצד אמרו שירה? 1. כקטן שקורא את ההלל בבית הסופר48"בית הסופר" הוא "בית הספר" בזמן הלימוד. דומה שאין כאן לימוד של ההלל אלא לימוד בכלל, והקטנים משננים וחוזרים על מה ששמעו מרבם. "קורא את ההלל" בא רק בניגוד להמשך, "מקרא את ההלל בבית הכנסת". ועונין אחריו על כל עניין ועניין. משה אמר "אשירה לה' ", וישראל אמרו "אשירה לה' ", משה אמר "עזי וזמרת יה", וישראל אמרו "עזי וזמרת יה". 2. רבי לעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כגדול שמקרא את ההלל בבית הכנסת ועונין אחריו עניין ראשון. משה אמר "אשירה לה' ", וישראל אמרו "אשירה לה' ", משה אמר "עזי וזמרת יה", וישראל אמרו "אשירה לה' ", משה אמר "ה' איש מלחמה" וגו', וישראל אמרו "אשירה". 3. רבי נחמיה אומר כבני אדם49בבבלי, ל ע"ב: "כסופר". כך בכל הנוסחאות, אולם בילקוט אגדות כ"י מונטפיורי 88: "כאדם", ובנמוקי יוסף (מהדורת בלוי): "כחזן", והוא לשון מאוחרת, שאין שליח הציבור מכונה "חזן" אלא בספרות הגאונים. הסופר אינו מקרא את קריאת שמע, ואין הכוונה אלא לשליח ציבור רגיל. "סופר" בא בהשפעת הרישא המדברת על בית הספר. שקורין שמע בבית הכנסת, שנאמר "ויאמרו לאמר", מלמד שהיה משה פותח בדבר תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה אמר "אז ישיר משה", וישראל אמרו "אשירה לה' " וגו', משה אמר "עזי וזמרת יה", וישראל אמרו "זה אלי ואנוהו", משה אמר "ה' איש מלחמה", וישראל אמרו "ה' שמו" (תוספתא, פ"ו ה"ב-ה"ג; ירושלמי, כ ע"ג).
אין מחלוקת הלכתית כיצד קוראים את שמע או את ההלל אלא רק לְמה דימו חכמים את קריאת שירת הים בשעתה. שלוש דרכי הקריאה הן:
כיצד אמרו את שירת הים?
אותה מסורת חוזרת בתלמוד הבבלי (ל ע"ב), ושוב אין הבדל בדרכי הקריאה, אלא שיש שינוי בשמות המוסרים. עמדתו של רבי אליעזר בתוספתא מיוחסת לרבי עקיבא, ועמדתו של רבי עקיבא מיוחסת לרבי אליעזר.
צורה זו של קריאת שמע מכונה במשנה אחרת "פורסים (פורסין) את שמע" (מגילה פ"ד מ"ג).50בשני התלמודים אין כל מסורת פרשנית ל"פורסים את שמע", כנראה משום שהנוהג היה ברור ומוכר להם. המפרשים הקדמונים והאחרונים התקשו בפירוש ופירשו בדרכים שונות שאינן תואמות את המקורות כפי שנציעם. כן הרבו פרשנים קדמונים, ואף פרשנים בני זמננו, לקשר את הפריסה את שמע עם הברכות לפני קריאת שמע ולאחריה, ואף זאת ללא יסוד במקורות. ראו פליישר, בירורים, עמ' 144-133 ופירושנו למשנת מגילה שם שם.
הבבלי (ל ע"ב) מדגיש שהמחלוקת אינה להלכה אלא במשמעות הכתובים בלבד, כיצד לפרש או לדרוש את הצירוף "ויאמרו לאמר". בלשון התלמוד הבבלי: "רבי נחמיה אומר: כסופר51הסופר הוא מלמד התינוקות, וכנראה התפלל עם הילדים. הלימוד התנהל בבתי הכנסת, ללא קשר לתפילה. הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו" (ל ע"ב). בהמשך הסוגיה הגמרא מסבירה: "ורבי נחמיה סבר 'ויאמרו' דאמור כולהו בהדי הדדי, 'לאמר' דפתח משה ברישא". ייתכן כי ההסבר של הבבלי חולק על הנוסח כפי שהוא בתוספתא, אולם מתוך הברייתא כפי שהיא ערוכה בתוספתא וכתובה בתלמוד ברור כי "פורס על שמע" או "פורס את שמע" פירושו מחלק את שמע, כפירושה של המילה "פרס" ברוב המקומות. הסופר פותח במחצית הראשונה של הפסוק והציבור (תלמידיו) אומרים את מחציתו השנייה, או לפי הפירוש של הגמרא הפותח אומר יחד עם הציבור.52השוו הלשון במכילתא, מסכת דשירה פ"א עמ' 118, ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, עמ' 72, ובירושלמי, כאן כ ע"ג.
אבל במדרש מופיעה נוסחה אחרת שיש בה הלכות אחרות:
רבי נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל ואמרו [שירה] כבני אדם שקוראין את שמע. רבי עקיבה אומר משה פ[תח] ואמר "אשירה לה'"53שם ה' נכתב בשלוש אותיות י', ואנו כותבים אותו כדרכנו בכינוי. וישראל עונין אחריו וגומרין עמו כקור[אין את] ההלל בבית הכנסת. אלעזר בן תדאי אומר משה פותח [ואומר] "אשירה לה' " וישראל עונין אחריו וגומרין עמו: "סוס ורו[כבו רמה] בים". משה פותח ואומר "עזי וזמרת יה" וישראל עונין אחר[יו וגומרין] עמו 'זה אלי ואנוהו' (וגומ'). משה פותח ואומר 'ה' איש מלחמ[ה', ויש'] עונין אחריו וגומרין עמו 'ה' שמו' " (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, טו א, עמ' 73-72).
דעתו של רבי נחמיה זהה לזו שבתוספתא אלא שאינה מפרטת כיצד קוראים את שמע. רבי עקיבא מסביר את דעתו של רבי נחמיה ומסביר כיצד קוראים (פורסין) את שמע. החכם השלישי אינו רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אלא רבי אלעזר בן תדאי, ואף הוא מתאר אותה צורת קריאה שבה הפותח אומר את חציו הראשון של הפסוק והציבור משלים את הפסוק. לפי נוסח זה אין מחלוקת כיצד קראו את השירה בשעתה, אלא אם כן נפרש את רבי עקיבא כאומר דעה אחרת. אבל במדרש המקביל מתברר שדעת רבי אלעזר בן תדאי שונה, ולדעתו אין הציבור משלים את הפסוק אלא חוזר על דברי הפותח (שליח הציבור) ומשלים את הפסוק. כך אומר הפותח את חציו הראשון של הפסוק, והציבור את הפסוק כולו (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה א, עמ' 119-118).
עוד הבדל בין המדרשים הוא בדעת רבי עקיבא. במכילתא דרבי ישמעאל אומר רבי עקיבא "ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את ההלל"; אין פירוט כיצד קוראים בני אדם הלל, וייתכן שדבריו זהים לאלו שבתוספתא או שרבי אלעזר בן תדאי מפרש את דבריו. מהמקורות מצטייר רבי אלעזר בן תדאי כתלמיד בדור יבנה,54מסכת דרך ארץ, פרק עריות ה"ו, עמ' 267; תוספתא, בכורות פ"ג ה"ז, עמ' 537; ירושלמי, גיטין פ"ז ה"ד, מח ע"ד. במסכת עריות השואל הוא רבי יוסי בן תדאי, ואולי זהו חכם אחר. רק ממקור זה אנו שומעים על זמנו של חכם עלום זה. לבן תדאי זה גם כמה מסורות עצמאיות בהלכה ובאגדה. ולכן סביר שהוא יפרש את דברי רבי עקיבא.