הפסח שניתערב בזבחים – במהומה שבהר הבית ובירושלים התערב הגדי או הטלה בגדיים אחרים שנועדו לזבחים. הבעיה היא שלכל קרבן זמן אכילה שונה והבדלים הלכתיים אחרים, במתן הדם וכדומה56התוספתא מבחינה בין סוגי הזבחים השונים, ראו שם פ"ט ה"ג-ה"ט.. לכן אי אפשר להקריב אף אחד מהם, שכן את הפסח יש לאכול עד חצות, וכל הזבחים האחרים זמנם מאוחר יותר. אי אפשר גם לקבוע שיתנהגו עם כל הזבחים כאילו היו קרבן פסח, שכן אי אפשר להקריב שני פסחים. ירעו עד שיסתאבו – אין ברירה אלא להביא קרבן פסח חדש, ואת הגדיים או הטלאים שהוקדשו יש להניח במרעה עד ש"יסתאבו", כלומר ייפסלו לקרבן ואז מותר למכרם57בדפוסים ובנוסחאות אחרות "כולן ירעו", אבל במשניות מטופס ארץ ישראל אין "כולן".. וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי [ממין] – "ממין" נמחק, היפה שבהן ממין זה – לגדיים מחירים שונים, ומתוך ספק יש לקנות שני קרבנות, האחד לפסח והשני לזבח השני. בשני המקרים יש לקנות את הקרבן החדש במחיר של הגדי הטוב והיקר יותר (ה"יפה"), וייפסיד המותר מביתו – בדרך זו המקריב מוכר שני גדיים, אחד יקר יותר מחברו, וצריך לקנות שני קרבנות, כל אחד מהם במחיר היקר יותר. נמצא שהמקריב מפסיד מעט, ועליו לספוג את הנזק. נתערב – קרבן הפסח המיועד, בבכורות – בגדיים או בטלאים שהם בכורות, רבי שמעון אומר אם חבורות הכהנים יאכלו – את הבכור אוכלים הכוהנים, לפיכך ניתן לשחוט את כולם ולהתנות שאחד הקרבנות הוא קרבן פסח, ינהגו עמו כפסח ויאכלו אותו לפי מגבלות קרבן הפסח (תוס', פ"ט ה"ט; זבחים פ"ח הי"ב). אין מגבלות נוספות על אכילת בכור, וזריקת דמו היא כזריקת דם הפסח (משנה, זבחים פ"ה מ"ח), ולכן הדבר אפשרי. משנתנו היא כדעת רבי שמעון, אבל בתוספתא מובאת גם דעה סתמית אחרת ולפיה "שניהן ירעו ויסתאבו", וימכרו את שניהם ובדמיהם "יאכלו כבכור" (שם, שם). יש להניח כי תנא זה סבור שאמנם זריקת דם הבכור ודם הפסח זהה, אך יש לזרוק כל דם מתוך כוונה לקיים מצווה מסוימת. זריקת הדם "על תנאי" אינה מספקת, משום שמצוות צריכות כוונה מדויקת.
ההלכה במשנתנו דומה לכל מקרה שבו התערבבו קרבנות מסוגים שונים. בכל המקרים רבי שמעון סובר שאם אין הבדלים הלכתיים בין הקרבנות ניתן להקריב אותם על תנאי, כלומר המקריב רשאי להגדיר לעצמו בלבו שכל קרבן יעלה לשם מה שהוא, אף שאין הוא יודע איזו בהמה נועדה לאיזה קרבן. אולם חכמים סבורים שמצוות צריכות כוונה, הווה אומר שהמקריב חייב להחליט למה נועדה כל בהמה, והכוהן חייב לדעת את ההחלטה (שם פ"ח מ"ג).