שנים שניתערבו פסחיהם – כאן מדובר בחבורות של יחיד, וכשיטת רבי יהודה ששוחטים61ראו ירו', לז ע"א; ליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ' 515., זה מושך לו אחד – גדי אחד, וזה – האיש השני, מושך לו אחד – את הפסח על היחיד מושך לו גדי שני, זה ממנה עמו אחד מהשוק וזה ממנה עמו אחד מהשוק – כל אחד מצרף אליו אדם לחבורה, ואז זו חבורה של שניים וחל עליה הדין של הרישא של המשנה. זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הוא אומר אם שלי הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונימניתה על שלי ואם שלך הוא הפסח הזה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך – זה התנאי בחלק הראשון של המשנה.
המשניות האחרונות הן עריכה מובהקת של דור אושא. ראינו שחלק מהן כשיטת רבי שמעון, חלקן מנוסחות כשיטת רבי נתן, ובחלקן משולבות עמדות של רבי יהודה. מעניין שבכולן חוזרת התופעה של קביעת הלכה סתמית (ללא שם אומרה) וכאילו היא סופית ומוחלטת. ברם, בכל המקרים ההלכה במשנה תלויה במחלוקת תנאים עקרונית. עריכת המשניות שונה מהרגיל, ויש בה פירוט של כל האפשרויות. ייתכן שעריכה כזו היא מסממני דור אושא.