הממנה אחרים עמו על חלקו – אדם שפגש מכרים והזמינם להצטרף לחבורה רשאי לעשות זאת גם ללא דעת בני החבורה, אלא שהמוזמנים החדשים אוכלים מחלקו. הווה אומר, הוא מצרף אחרים לחלק שלו ולא על חשבון יתר בני החבורה. כל זאת לגבי אכילת בשר הקרבן. בני החבורה הפכו לשותפים גם ביתר הארוחה, וכאן היה צריך לקבוע הסדר אחר: או שכל אחד אכל את מה שהכין, או שאכלו במשותף ושיתפו את החדשים. לשאלה זו אין היבט הלכתי, ואין היא מעניינת את חכמים. אין במשנה דיון על מצב שחלק מהשותפים מואסים בחברים החדשים, ואין להם זכות התנגדות חברתית לצירוף סועדים חדשים לחבורה. כל הדיון הוא בשאלה הכספית של המינוי.
רשים – האל"ף נפלה, וצריך לקרוא רשאים. את האות אל"ף לא הגו, ולכן נפלה. בכמה עדי נוסח נוסף "בני החבורה"31דפוסי וילנא, ונציה (דו), מרב, מרא, מרש, מת, מדלק., וכמובן בבני חבורה עסקינן. ליתן לו – מקרבן הפסח של המזמין, ואת שלו – הוי"ו מיותרת ואינה בדפוסים. הכוונה שבני החבורה נותנים למזמין את החלק שלו, והוא מחלקו לאלו שהוא הזמין. הוא – המזמין, אוכל משלו – את חלקו בקרבן הפסח, ואורחיו אוכלים מחלק זה, והן – יתר בני החבורה, אוכלים משלהם. התוספתא דנה גם בסכסוכים אפשריים בין בני החבורה, כגון אם היה אחד זללן במיוחד, ובלשון חז"ל: היו ידיו של אחד "יפות" או "רפות", ושאלות נוספות (תוס', פ"ז ה"י). הלכות אלו אינן חלות רק על קרבן פסח אלא על החבורה הרגילה. לעתים קרובות התאגדו ידידים ועשו ביניהם הסכם על סעודה משותפת. לעתים הכירו זה את זה, אך התוספתא שציטטנו עוסקת גם בחבורה שמשתתפיה זרים זה לזה. בני החבורה עשו ביניהם "סיבולת" או "סינבולת", מונח יווני (συμβολή )שמשמעו הסכם, ובהתאם להסכם ניהלו את הארוחה (תוס', פ"ז ה"י; ירו', לו ע"א; בבלי, פט ע"ב)32ראו עוד אופנהיימר, חבורות.. המדרש נותן דוגמה לסעודה משותפת שבה כל אחד מביא מזון מסוג אחד, לפי חלוקה מוקדמת, וכולם אוכלים מכל מה שכולם הביאו (תנא דבי אליהו, פי"ח, עמ' 93-94). בפפירוסים ממצרים נמצאו הזמנות לסעודה ובהן רשימת המטלות שהוטלו על כל משתתף33ראו למשל פפירוסי אוקסירינכוס א, 110-111 .לכל העניין ראו המבוא למסכת ברכות.. הסדר דומה היה בקרבנות פסח. התוספתא מזכירה, למשל, כספים שנתנו בני החבורה, בצאתם מהחבורה לקחו עמם את ה"השקעה" הכספית שהביאו והמעות נחשבו לחולין (פ"ז ה"ח). כך גם היו בני החבורה שותפים בעורות הקרבנות (פ"ז הט"ז), אם כי מקובל היה שאותם המארחים גבו כמעין תשלום על האירוח34ראו במבוא לפרק י..
משלהם – אין משמעו בהכרח שהם מרכיבים לעצמם חבורה, אלא שבתוך חבורת הפסח הקבוצה מתחלקת לשתי חבורות חברתיות וכלכליות, אך הן אוכלות יחד35ראו הדיון על כך בבבלי פט ע"ב..