נטמא [לאכילה] בשר – המילה "לאכילה" נכתבה בטעות, ונמחקה בקו בידי המעתיק. המשנה עוסקת במקרה שהקרבן נטמא במהלך ההקרבה. גם אם והחלב קיים אינו זורק את הדם – כל קרבן כולל שלושה מרכיבים: הבשר לאכילה, החלב להקטרה (שרֵפה) על המזבח והדם לזריקה22אין זורקים את כל הדם אלא חלק קטן ממנו. בקרבן רגיל הבשר מתחלק בין המקריב והכוהן; קרבן פסח יוצא דופן בכך שכולו נאכל על ידי המקריב.. החלב הוא כינוי כללי לכל האברים שמקטירים על גבי המזבח, ואלו החלב והכליות. אם נטמא הבשר, גם אם החלב קיים, אין זורקים את הדם, ומובן שגם אין מקטירים את האברים. הקרבן נפסל לחלוטין, והמביאו צריך להביא קרבן חדש. אבל אם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם – אם הבשר עדיין טהור ניתן לזרוק את הדם גם אם החלב נטמא, וכמובן מותר לאכול את הבשר כפסח. העיקרון הוא שפסח נועד לאכילה, לפיכך אם הבשר קיים עדיין הפסח כשר, גם אם החלב נטמא, ובמוקדשים אינו כן – מה שאין כן בקרבן שלמים רגיל, שבו אף על פי שניטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם – בקרבן רגיל האכילה וההקטרה הן שני מרכיבים שווי ערך, ואם אי אפשר לבצע את שניהם מסיבה כלשהי, כגון שנטמא החלב או הבשר, אין לזרוק את הדם, והקרבן נפסל.
מהתוספתא ברור שמשנתנו היא כדעת רבי יהושע, ואילו רבי אליעזר אינו מבחין בין חלב ובשר, או בין קרבן רגיל (מוקדשים) ופסח23דעת רבי יהושע מופיעה בתוס', פ"ו ה"ב וה"ד. לדעתו של רבי אליעזר ראו תוס', זבחים פ"ד ה"א-ה"ג, עמ' -485 484 .. בכל המקרים צריך גם את הדם וגם את הבשר, ואם אחד מהם נטמא הקרבן נפסל. אי ההבחנה בין מרכיבים שונים ובין מצוות דומות הוא קו מאפיין כללי בתורתו של רבי אליעזר, ומקורו בתורתם של בית שמאי. קו זה מוביל בדרך כלל להחמרה, אך לעתים להקלה, כמו היתרו לעשות מכשירי מצווה בשבת כפי שלמדנו לעיל (פ"ו מ"א). רבי אליעזר חלק כנראה גם על חשיבותו של מרכיב האכילה בקרבן הפסח. רבי אליעזר הוא האומר שדי בקרבן פסח אחד לכל האומה: "רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולם יוצאין בו ידי חובתן? תלמוד לומר 'ושחטו אֹתו' (שמות יב ו)" (מכילתא דרבי ישמעאל, בא ה, עמ' 17 ; בבלי, עח ע"ב בשם רבי נתן)24כבר ראינו כי בנושא זה רבי נתן ממשיך את שיטתו של רבי אליעזר. רבי נתן גם סובר שזריקת הדם היא המרכיב החשוב בקרבן פסח. ראו תוס', פ"ז ה"ה-ה"ו; גילת, ר' אליעזר, עמ' 158-159..
בירושלמי נקבע שגם רבי נתן הולך בדעת רבי אליעזר, ואלו ברייתות מעריכה של דור אושא, ומהן עולה שהמחלוקת התאורטית המשיכה גם בדור זה (לד ע"ב-ע"ג).